נולדה בניו-ג’רסי, ארה”ב
עלתה ארצה בשנת 1963
נפטרה בקיבוץ חצור, ישראל

בתם של וולוול ובריינה לווין
אשתו של אדי כהן ז”ל
אימם של אריה, ברוך ז”ל ומרים

קורות חיים:

שרה נולדה כשירלי וויוויאן לווין ב- 25.10.1917 בניו ג׳רזי. היא היתה הילדה החמישית והצעירה ביותר לוולוול ובריינה.
בגיל שמונה חודשים, בעת מגיפת השפעת העולמית, נפטרה האם.
הסבתא, מרי, גידלה את הילדים. האב נפטר באופן פתאומי בהיות שרה בת שמונה. כשהסבתא, מרי האהובה גם נפטרה, עברו הילדים לניו יורק, לסבים מצד אבא.

בברוקלין שרה היתה תלמידה מצטיינת, שיחקה כדורסל והצטרפה ל”שומר הצעיר”. היא היתה פעילה בתנועה והגיעה להכשרה בלברטי, ניו יורק. שם היתה רפתנית. היא הכירה את יוסף רובינס, ובבוא הזמן הקימו משפחה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הבחורים התגייסו או נשלחו לעבוד בתעשייה הצבאית.
שרה ויוסף מצאו את עצמם בבלטימור, רחוקים מגרעין קיבוץ ג׳.
בבלטימור נולד אריה, בנם הבכור. כשחזרו לניו יורק גרו בברונקס, ואיבדו את הקשר עם הגרעין. ב- 1945 נולד ברוך וב- 1948 – מרים.
הם חיו בצניעות בשנים הראשונות, בזמן שיוסף, שהיה מהנדס מכונות, הקים מפעל.

עם הזמן באה ההצלחה ויכלו לעבור לשכונה יותר טובה בברוקלין. שם נוצר שוב קשר עם יוצאי התנועה. הילדים הצטרפו לתנועה, ושרה ויוסף לקבוצת מפ״ם, שם היו מאד פעילים. 

בשנת 1963, אחרי שאריה בילה שנה בארץ במכון למדריכים מחו״ל, החליטו שרה ויוסף להגשים את חלום נעוריהם, לעלות ארצה ולהצטרף לחבריהם מאז – בחצור. 

המתחים שהיו קשורים לקליטה בקיבוץ, הובילו לפרידה, ויוסף עזב לירושלים.
בשביל שרה התחילה תקופה חדשה בחיים. היא התחילה לעבוד כמטפלת בקבוצת “שחף”, וליוותה אותם במשך מספר שנים. אחר כך עבדה עם קבוצת “שקמה”, ויותר מאוחר עם המתנדבים.

ביתה היה תמיד פתוח, וידעה לשמור על יחסים עם כל חניכיה.

עם הזמן שרה ואדי התחברו, התחתנו, והקימו בית משותף. הם יצאו לטיולים בארה״ב, באירופה ולשייט, שהיה במיוחד אהוב עליהם, וחיו חיים יפים עד גיל מאד מבוגר.

למרות מכות קשות בחיים: ברוך נפטר בגיל 44 (1990) ויריב, נכדה הראשון נפטר כשהייה בן 29 (1998), שרה המשיכה כל חייה להיות יצירתית. במשך הרבה הרבה שנים היתה מכינה בובת גרב לכל תינוק שנולד בקיבוץ. 

היא היתה אמא וסבתא דואגת ואוהבת לילדיה, לשמונת נכדיה ולעשרת ניניה. 

יהי זכרה ברוך!