נולדה בניו-יורק, ארה”ב 
עלתה ארצה בשנת 1946
נפטרה בקבוץ חצור, ישראל 

בתם של יפה ויחזקאל וקסלר
אשתו של ישראל
אמם של דינה, דפנה וראומה

קורות חיים:

שרה נולדה וגדלה בברוקלין שבניו יורק. ביתה היה בית יהודי חם ואוהב. היא קיבלה חינוך יהודי שורשי והשכלה כללית ומוזיקלית רחבה.
שרה למדה יהדות בשפה העברית ב”מחזקי תלמוד תורה” ובסמינר למורים הרצליה בשעות אחר הצהריים. בבוקר למדה בבתי הספר הרגילים, בית ספר יהודי, על- יסודי ואוניברסיטה. היא סיימה את הנטר קולג’ בלומדה שלושה מקצועות: לטינית, יוונית וחינוך. שרה אהבה את היהדות, את המסורת שלה, את החגים וההווי היהודיים, אך היא סלדה באופן קיצוני מיחס הדת היהודית לאשה, מדיני האישות ומהכפייה הדתית. בחפשה את אהבת ישראל-מסורתו, מורשתו וערכיו בלי הדת הכפייתית, היא מצאה זאת בשומר הצעיר ובגיל 15 הצטרפה לתנועה. שרה החלה להדריך בקן וגם המשיכה בלימודים עד לסיום האוניברסיטה. ב-1939 הוקם קן באיסט ניו יורק ושרה נקבעה לראש הקן. היא גם נבחרה להנהגה הראשית. ב-1940 יצאה להכשרה בהייטסטון. ארצות הברית הצטרפה למלחמת העולם השנייה, בחורי קיבוץ עליה ג’ אמריקאי גויסו לצבא ועול החזקת התנועה נפל על כתפי החברות. שרה הייתה שליחה, בפילדפיה- בשנים 41-42, במונטריאול שבקנדה ב-42-44, בשיקגו ב-44-45. היא השקיעה מכוחה ומרצה להחזקת הקנים ולהרחבתם.

ביוני 1946 עלתה שרה לישראל להגשים את צו העלייה ובנין הקיבוץ. חבלי ההסתגלות לא היו קלים-אקלים חם, עבודה לא קלה, תנאים סניטריים קשים במחנה הארעי של קיבוץ א”י ג’ בראשון לציון. האיחוד בין ישראלי ג’ לאמריקאי ג’ בראשיתו לא היה קל. מנטליות שונה, אורח מחשבה שונה, נוקשות הדדית בשני הגופים הדומים ושונים גם יחד. באופן טבעי מצאה את עצמה שרה פעילה בשדה החינוך, בעיקר בגיל הרך, כעובדת חינוך, מטפלת, מרכזת הועדה הפדגוגית, חברה בועדת החינוך. שרה ראתה בחינוך המשותף את ציפור נפשה של התנועה. היא סייעה לנווט את החינוך המשותף בחצור. החשש מתקלות טכניות העלולות לטרפד את החינוך המשותף הדאיג אותה והיא עשתה את הכל שדבר כזה לא יקרה. שרה עבדה בחינוך 16 שנה וגם לאחר שעברה לעבוד ב”אומן” לא נפרדה מהחינוך והוותה כתובת להדרכה וייעוץ.

שרה עבדה ב”אומן” 18 שנה. היא אהבה את המפעל, את אנשיו ואת עבודתה. אריה כותב:, עם שרה עבדתי בצמידות שנים רבות. הזדהות כזו של שרה עם עבודתה הייתה בעיני לסמל. היא ידעה ופעלה בממלכה שלה, ממלכת היצוא והיבוא, שהיא ורק היא יכלה לבצע את הכל, ללא חשבון של זמן, בריאות שבת או חופש.לא היה גבול לאחריותה. מוקסם הייתי מכושר הביטוי של שרה בכתב, במיוחד באנגלית. היא הייתה קוראת בעיניים שלי את אשר רציתי לבטא ולא מצאתי לו את המלה או המשפט הנכון”.

“… בנית, שרה, משפחה יפה. אני רואה אותך אופה עוגות, מכינה ריבות. דואגת לימי הולדת, סוחפת את כולנו, בנותיך וחתניך, לוויכוח סוער ובהומר הדק שלך גורמת להתפרצות צחוק הסוחפת את כולנו עד לדמעות. כזאת היית…”