בתם של פנחס ורבקה פנחסי אשתו של יהודה סלע אמם של עפרה ז”ל ועמיהוד
קורות חיים:
רחל נולדה בשנת 1916. היא עלתה ארצה בילדותה ושנות עלומיה עברו עליה בחיפה. היא הדריכה בקן “השומר הצעיר”, הצטרפה לגרעין במשמר העמק ומשם עברה לראשון לציון, למחנה קבוץ א”י ג’. בשנותיה הראשונות בקבוץ חלתה במחלת השחפת. שנים רבות נאבקה במחלה. היא בילתה הרבה בבתי הבראה בארץ ואחר כך יצאה להבראה בשוויץ והצטרפה לאחר מכן ליהודה בשליחותו לארצות הברית. שם ילדה את עמי. בחוזרה מהשליחות מימשה וטיפחה את חלומה – את הסיפריה, הארכיון וחדר העיון של המוסד החינוכי. אז גם נולדה עפרה. רחל התמסרה לטיפוח ביתה ומשפחתה ומצאה אושר בשני ילדיה אשר גידלה באהבה ובתבונה רבה. שנים רבות העניקה מכישרונה לקבוץ בתחומי תרבות וחברה. בחורף תש”ל בכ”ד בטבת נפטרה והובאה לקבורות. —
על רחל
רחל… בפינה אחת עומדת בחורה עם צמות בלונדיניות ופנים רחבים, מאד לא יהודיים, לבושה סרפן שחור ארוך עד הקרסוליים, וסנדלים לרגליה… סביבה בחורים ובחורות צעירים יותר. הוויכוח סוער ומורגש מאד שהיא מרכזת חבורה. בולטת במראה לא בגלל היופי אלא בגל משהו שונה, מודגשת בלבוש ומקרינה קסם אישי על סביבתה…
…היתה לה תחושה מיוחדת להנצחת מאורעות ותולדות הקבוץ בכלל. על כן הקדישה זמן ומרץ כדי לשמור עיתונים פנימיים ותעודות אחרות שיש להם ערך להיסטוריה של חברתנו. כאב לה שקבוץ ומוסדותיו אינם מעריכים את זה די ואינם יוצרים תנאים נאותים לארכיון.
היה לה טעם אקסקלוסיבי משלה, בעיקר ביחס לספרים וכל מיני דברים קלים וקטנים בחשיבות (אנחנו, אז, לא כל כך ייחסנו להם חשיבות). היא אהבה למצוא להזדמנויות שונות מתנה מיוחדת, ידעה להגיש איזה פרח, ממתק, משהו מיחד, חמוד, מעודן…
…נפגשתי רבות עם רחל בסיפריה. זה היה עולמה. כוחותיה המוגבלים לא אפשרו לה לקרוא כל ספר שהציעה לחברים והיא די סבלה מזאת. אך היא ידעה לקשור שיחה עם קוראיה וחיות יחד איתם את חווית הקריאה…
לא אומר שהיחסים איתה היו תמיד קלים. תגובותיה היו חריפות. היה קשה להתמודד איתה אבל היה כדאי לעמוד באתגר. גם היריב היה יוצא נשכר כי בכל וויכוח היה בא לביטוי עושרה הרוחני.
הקבוץ היה נותן לרחל לקום ולדבר מתי שהיא רוצה, להגיד מה שהיא רוצה והכל התקבל בסלחנות ורוח טובה…
עד היום בחושבי על רחל נראית לי דמותה מהלכת בשביל המוסד החינוכי לכיוון חדר העיון…
