קורות חיים:

רחל, דודתי, נולדה בעשרה ביולי 1919, בת שניה להוריה גרטה ואלפרד זלינגר, בכפר שנקנבורג ליד נהר האלבה שבאזור לידרזקסן אשר בגרמניה. אביה היה רופא הכפר וגרטה, סבתי, עזרה לו בעבודתו. החיים היו טובים והמשפחה גרה בבית גדול וברשותה הייתה מכונית בזכות עבודתו של אלפרד כרופא. הכפר נשלט ע”י פיאודל אציל כמו בימי הביניים.
ב1923, עוברת המשפחה לברלין ואביה של רחל פתח קליניקה בחלק המזרחי של העיר באזור טרפטו. בהיותה בת 11, התגרשו הוריה ואמה נישאה לגבר אחר. רחל ואחיה קוטי נשארו ברשות האב עם הסכמי ראיה. היא למדה בבית ספר עממי ובתיכון מוסדות אלה היו מעורבים, יהודים ולא יהודים. עם עלית הנאצים לשלטון, החיים הפכו להיות קשים והילדים היהודים ובתוכם רחל, הוצאו מבתי הספר. אביה שהבין את המצב, שלח אותה לפנימייה בשבדיה אשר נוהלה ע”י שני פרופסורים יהודים.
הפנימיה הייתה ברמה גבוהה אך רחל לא נהנתה משהייתה בה. אחרי שנה וחצי, חזרה רחל לגרמניה והצטרפה לתנועת הנוער ורקלוטה. באותה תקופה הוקם ארגון עליית הנוער ע”י רישה פראייר (לא ע”י הנריטה סאלד כפי שמקובל לחשוב).
עם מסגרות אלה, יצאה רחל להכשרה בכפר לקראת העלייה לארץ. במקביל למדה עברית בבית ספר מיוחד שהוקם לשם כך.
רחל השתייכה לחברת נוער ובמאי 1936, עלו כולם על רכבת, ברגע האחרון, בדרכם לאיטליה, בליווי מדריך מהארץ. רחל הייתה אז בת 17. היציאה מגרמניה הייתה בהסכמת ההורים והילדים קיבלו רשימה של דברים שעליהם לקחת עימם. מאיטליה הפליגה הקבוצה באנייה והגיעה ישירות לקיבוץ גן שמואל לבית שנבנה במיוחד עבור חברת הנוער.
רחל תמיד הצטיינה בבתי הספר בהם למדה בתחום המוסיקה. בגן שמואל לימדה את עצמה לנגן באקורדיון ומאז היה כלי זה צמוד אליה. הנערים, כמקובל, עבדו 4 שעות ולמדו 4 שעות עם שמירה צמודה של “גפירים”. היו בחברה 31 בנים ובנות ורחל יצרה קשרים גם עם חברי הקבוץ.
אחרי שנתיים התאחדה הקבוצה עם חברת נוער נוספת וכולם עברו לפתח תקוה, למעין הכשרה. החיים היו קשים. הילדים גרו באהלים וסוכות, עבדו בפרדסי אברהם שפירא, נוצלו כמשרתים במשפחות עשירות ולעיתים נאלצו לגנוב אוכל. לאחר זמן, עברה הקבוצה לקבוץ שריד. רחל עצמה, בעקבות אהבה, הגיעה לקבוץ ג’ ששהה בראשון לציון, הוא חצור לעתיד. הקבוץ עולה למקומו הנוכחי ב1946 ולאחר כשנתיים התגייסה רחל לפלמ”ח, שם היא שימשה כצוות הווי של איש אחד. היא הסתובבה עם האקורדיון בין המשלטים ואירגנה שירה בציבור לשמחת החיילים. זכור לה במיוחד שהמ”פ, אברהם אדן(ברן) לקח אותה בג’יפ פתוח בדרך לא דרך, לניצנה, לנגן בפני פצועים בבית חולים שדה.
בחצור עבדה כמטפלת ולאחר זמן, נשלחה לקורס מנצחים ולמדה מוסיקה בכוחות עצמה. במשך השנים יצאה רחל לקורסים שונים להוראת מוסיקה. היא שימשה שנים רבות כמורה למוסיקה במוסד נגבה, כפר מנחם וחצור. היו לה קשרים עם אנשי מוסיקה מפורסמים, כמו גארי ברטיני ,ניסים ניסימוב, וילנסקי, מוהר ועוד..
רחל עסקה גם בניצוח על מקהלות ופעמים מספר השתתפה בזמריה המפורסמת עם מקהלות כפר מנחם וחצור.
רחל הייתה שייכת לקבוצה קטנה של מוזיקאים בקיבוצים אשר שמרו על קשרים רצופים. זכור לי שכל שבת היינו מאזינם לחידון המוסיקלי ברדיו רק על מנת לשמוע את שמה בין הבודדים בארץ אשר הצליחו לפתור את החידון.
לאחר שסיימה את עבודתה כמורה, עבדה רחל כשנה באומן חצור ולאחר מכן שנים רבות כמזכירה בבית הספר צפית.

רחל לא הקימה משפחה משל עצמה ולכן אנו בני אחיה קוטי וכן ילדינו, יצרנו אתה קשרים מיוחדים. אהבנו מאד לבקר בביתה הקטן המלא תקליטים, דיסקים, כלי נגינה שונים וספרי מוזיקה. היא הייתה פטריוטית גדולה של קיבוץ חצור ובשיחות ההשוואה, במיוחד עם אחיה קוטי, בין כפר מנחם לחצור, הגנה על קיבוצה בחירוף נפש.
בשנים האחרונות שהתה בביתה וזכתה לטיפולה המסור של המטפלת סיניה שאין מספיק מילים להודות לה על עבודתה המסורה. לפני יומיים הלכה לעולמה בגיל מאה וחצי. יהי זכרה ברוך.                                    
 אמנון