נולד בבואינוס איירס, ארגנטינה 
עלה ארצה בשנת 1962
נפטר בקבוץ חצור, ישראל

בנם של גיורא ז”ל ושרה

קורות חיים:

רוני נולד בבואנוס איירס בארגנטינה. ב – 26 לדצמבר 1953 בא לעולם, בן שלישי להוריו שרה וגיורא ברנזבורג, אח ללידיה ומאיר. ב- 14 ליולי 1987 נפטר רוני, רדוף סבל ומכאוב, בקיבוץ חצור.
לישראל הגיע עם משפחתו באפריל 1962, והצטרף, מייד עם הגיעו לחצור, לקבוצת “איל” בכיתה ב’.
ילד היה כשבא, שערו הג’ינג’י יוצא דופן ושפתו זרה ומתגלגלת, אך גם בלי עברית נקלט במהירות ומצא את מקומו בשישית הבנים של “איל”.
השנים שחלפו מחקו את שרידי הזרות ומה שנשאר היה הקסם המיוחד של המטה שהוגש כל יום הולדת בחדר ההורים והנופך שהוסיפה ידיעת שפה נוספת. רוני היה תלמיד טוב משום שהכל בא לו בקלות; לא היה צריך להתאמץ והוא ידע זאת.
אחר כך כנער, גבה קומה, נאה ורזה – שער אדמוני גולש עד הכתפיים ומתוך הפנים השחומות נוצצות עיניים ירוקות ופה רחב מוכן לצחוק; היה בו הומור וחוש דרמטי אמיתי ואהבה למוסיקה. שנות המוסד האחרונות תפסו אותו בשלהי שנות השישים וראשית שנות השבעים. רוח חדשה נשבה ורוני הוקסם ונסחף – היתה זו מן תקופה של טרם התבגרות ושכרון החושים ופריקת העול, ובכל זאת היה שייך מאוד לקבוצה ולחבר’ה.
בפברואר 1973 התגייס לצה”ל. הוא שירת בחיל האוויר ועסק בבקרה. במלחמת יום הכיפורים שירת ברמת הגולן בחדר מלחמה.
אחרי השחרור מהצבא והחזרה הביתה לחצור נשבר משהו ברוני. הוא חלה במחלת נפש ולא היה אפשר לעזור לו למרות התמיכה המתמדת והטובה של המשפחה, האשפוזים והטיפולים השונים שעבר.
למרות מצבו המתדרדר היה רוני מודע באופן אמיתי ומכאיב למצבו ומכאן הייאוש הנורא שהוביל אותו לחפש את מותו. הוא כתב: “זה היה בבוקר כשראיתי אותה חומקת בעצבות. כאב הלב. רוצה לגמור עם כל הקירות האלה. אבל יושב בפינה. זה היה אתמול כשזה קרה, אנשים לא האמינו, אבל בלי תקווה אין מה לחפש פה”.
הוא הבין שמצבו מנתק אותו מחבריו ומעולם המציאות הסובב אותו ואמר זאת בשירו:

יום אחד, יום רגיל
לא יודע אם ללכת לאמיתי או לגיל
בחוץ מתחיל הגשם
ואין יותר שמש.

התפוזים כבר צהובים
והפרחים עוד אדומים.

רוצה להקבר אי-שם במדבר
אולי נלך קצת למורד.
אמיתי ורענן כבר התבגרו
רק המוסיקה נשארת לעד.