קדונה בכר מצטיירת בזיכרונה של הבת מטי, כאשה אצילה עם הרבה חוכמת חיים. את חוכמת החיים רכשה במשך שנים של סבל, מלחמות וחוסר פרנסה. היו ארבעה ילדים בבית – שלוש בנות ובן. גם בזמן רעידת האדמה המחרידה ב- 1928 לא נפלה רוחה.
אולם, את הסבל הנורא ביותר עברה בזמן מלחמת העולם השניה, כשהבת הצעירה היתה בבית-כלא כקומוניסטית, והבן הצעיר הצטרף לפרטיזנים הבולגרים הנלחמים נגד הנאצים ושותפיהם הפשיסטים הבולגרים. המכה הקשה ביותר היתה הידיעה כי בנה נתפס והוצא להורג. בכל זאת המשיכה לעשות את הכל כדי לעזור לתנועת ההתנגדות והיתה מסתירה פרטיזנים בביתה.
בקיבוץ מצאה הרגשת בית ואת משפחתה. הייתה מרוצה מהכל ולא היו לה תביעות מיוחדות. סביבה היו מתאספים רבים מהסבים והסבתות ובספניולית, בולגרית וצרפתית, ואפילו מעט עברית, היתה מנהלת שיחות עם כולם. היה לה הומור בריא וענייני. בשנותיה האחרונות חלתה וסבלה מאוד. כמעט שלוש שנים בילתה במוסד לקשישים באזור.
היא נפטרה בגיל 82 בזמן המתיחות לפני מלחמת ששת הימים.