נודלה בפלובדיב, בולגריה
עלתה ארצה בשנת 1945 
נפטרה בקיבוץ חצור, ישראל 

בתם של ברטה ואלברט נאון
אשתו של נני (ניסים) ז”ל
אימם של אבירם ומשה

קורות חיים:

עליז נולדה בשנת 1922 בעיר פלובדיב בבולגריה. היא היתה הבת הבכורה והאחות הבוגרת לסופקה, ורדה ורינה. בעיר היתה קהילה יהודית גדולה עם בית-כנסת, בית-ספר עברי ותנועות-נוער ציוניות.
לימים עברה המשפחה לסופיה, וגם שם למדה בבית-ספר עברי והשתתפה במקהלה העברית שהופיעה באירועים וחגים של הקהילה היהודית. אהבת השירה ליוותה אותה כל חייה.
בתיכון הצטיינה בלימודים והצטרפה לתנועת-הנוער ויצ”ו הצעירה, שם פגשה את נירה נחתומי, נירה כלב ורעיה בן-בשט. פעילות תנועות-הנוער התרכזה בבית-העם, שם הדריכו גם מדריכי השומר-הצעיר ז’קו ירון ונני כהן. על-פי עליז, בנות השומר-הצעיר לא ראו בעין יפה את העניין שמצאו אלו בבנות ויצ”ו.

ב- 1943 נכנסו הגרמנים לבולגריה והמשפחה, יחד עם כל היהודים, גורשה מסופיה. למרות דרישת הגרמנים לשלוח אותם למחנות ביוון, הועברו לעיירות שונות וניצלו מהמלחמה.

ב – 1945 עלתה לארץ, בתחילה ברכבת לאיסטנבול ומשם לסוריה, אך הסורים חסמו את דרכם ונאלצו לשוב לאיסטנבול, משם עלו על אוניה לנמל חיפה. הן היו ארבע בנות שיועדו לקיבוץ “נען” אולם התכנית השתבשה איך שדרכה כף רגלם בארץ. בירידה מהאניה חיכו להן יענקל’ה נחתומי, ז’קו פרחי ורעיה בן-בשט, שהיו נחושים לחטוף אותן לחצור, וכך עשו.

בשנת 1953 יצאה ללימודים בסמינר-הקיבוצים, ובתקופה זו גם נישאה לנני. היא היתה מורה שנים רבות בהן חינכה ולימדה שלוש קבוצות, “עומר”, “איל” ו”שקד”. לאחר שפרשה מהחינוך לימדה באולפן ולאחר מכן עבדה בהנהלת-חשבונות.

היא גידלה שני בנים: אבירם ומשה, ולאורך כל שנותיה טיפלה במסירות רבה בסובבים אותה. בתחילה בבנים, אחר-כך באמא שלה, ובסוף בנני.

בשנים האחרונות נלחמה על עצמאותה ושפיותה בצורה מעוררת כבוד.

יהי זכרה ברוך!