נולדה ברוזנוב, פולין 
היגרה עם משפחתה לאורגוואי ב 1934
עלתה ארצה ב 1963
נפטרה בקבוץ חצור, ישראל 


בתם של יהודית וליאון סטיין
אשתו של מוטקה ז”ל
אמם של רבקה, אברהם, אריה ודוד

קורות חיים:

נורה נולדה בשם הניה עם אחיה התאום מיגל ב- 20 לדצמבר 1920 בעיירה רוזנוב אשר בפולין.
הם היו הילדים הצעירים של ליאון סטיין ויהודית לבית אנגלר. בבית היו עוד שני אחים ואחות.
זאת היתה משפחה דתית ומאוד מלוכדת. אבי המשפחה התפרנס מאריגת שטיחים.
ראשית שנות השלושים ואירופה מתחילה לבעבע. המשפחה מחליטה
להגר לדרום אמריקה. ראשון – האח הבכור של נורה ובעקבותיו כל המשפחה.
האח הבכור פתח מפעל לאריגת שטיחים והמשפחה כולה עבדה בו.
המשפחה המשיכה לנהל אורח חיים דתי ונורה, שהיתה בת 14 בהגיעה לאורוגוואי, מצטרפת לתנועת “בני- עקיבא”.
כעבור מספר שנים חברה הכירה לה צעיר יהודי – מרדכי ינובסקי, והאהבה פרחה. בשנת 1944 נישאו ונולדו ארבעת הילדים רבקה, אברהם, אריה ודוד.
המשפחה גרה בעיירה בסביבה לא יהודית אך שמרה על המסורת והקפידה לתת חינוך יהודי לילדים. כל חגי ישראל נחגגו בבית כהילכתם.
האב, בעזרתה של נורה, עסק במסחר לפרנסת המשפחה, אולם ימי שבת וראשון היו מוקדשים לילדים: טיולים, שיחות ומשחקים, כשבבית ניחוח המאפים ודברי המתיקה – מעשה ידיה של נורה.
בשנת 1961, באופן פתאומי, הכל נקטע. בעלה מרדכי נפטר ונורה נותרה לבדה עם 4 ילדים.
בהחלטה אמיצה, כאשר היא רואה שבאורוגוואי המצב מתדרדר ותוך דאגה לילדים ,מחליטה לעזוב את הסביבה התומכת ואת אחיה, ולעלות ארצה.
נורה בודקת אלטרנטיבות מתאימות ביותר לילדים, ויחד עם השליח היא בוחרת בקיבוץ חצור. לכאן מגיעה באוגוסט 1963.
ההתחלה קשה, סביבה, שפה ומנהגים שונים, אבל בנחישותה הידועה, כשהיא נוחה לבריות ורוצה לעזור לכולם ככל יכולתה, נקלטת בקיבוץ.
עבדה כמבשלת במטבח ובמטבח ילדים, בחינוך כמטפלת, ועד שנותיה האחרונות בקומונה.
נורה אהבה מאוד את חיי הקיבוץ. אהבה לעזור והייתה מקובלת על מבוגרים וצעירים כאחד.
הדאגה והאהבה למשפחה היו תמיד דבר חשוב בחייה והיא ידעה ליצור קשר מיוחד לא רק עם ילדיה שלה, אלא גם עם הכלות והחתן בשלב ראשון, ולאחר מכן עם נכדיה וניניה אשר ראו בה סבתא מיוחדת במינה.
היתה מתנדבת ב”ועד למען החייל” מתוך דאגה עמוקה למדינה ולחייליה.

בשנה האחרונה נלחמה בגבורה במחלתה והייתה עצמאית עד ימיה האחרונים.
נפטרה ביום שישי 20 לפברואר בת 83.