נולד באיסטנבול, טורקיה
עלה ארצה בשנת 1943
נפטר בקיבוץ חצור, ישראל

בנם של יצחק ופאני-לונה חיים
בעלה של ג’סי ז”ל
אביהם של גיורא, אמירה ונבט

קורות חיים:

משה נולד באיסטנבול בטורקיה בתאריך  12/04/1926 ונקרא מוריס למשפחת חיים. בבגרותו הוא שינה את שם משפחתו ל: בן חיים.

אביו, יצחק היה מוזיקאי ונגן בכלי פריטה מזרחי שניקרא קנון. הוא הקים להקת נגנים והם ניגנו מוזיקה יהודית-ספרדית באירועים שונים ברחבי אגן הים התיכון וארצות הבלקן.

כך הגיע לעיר סקופיה בירתה של מקדוניה  ופגש את אשתו פאני-לונה לבית ששון.

אחרי שנולדו להם 2 ילדים הם חזרו לאיסטנבול ונולדו להם עוד 5 ילדים.
משה היה צעיר הילדים.

בשנת 1929 המשפחה היגרה למרסיי בצרפת בעקבות הבן הבכור שהיה אף הוא נגן ומוזיקאי.

בשנת 1939 כשהחלו לנשוב רוחות המלחמה באירופה, המשפחה נמלטה בחזרה לאיסטנבול.

בשנים 1939-1943 כשבתי הספר באיסטנבול היו סגורים עקב מלחמה, משה עבד בעבודות שונות ובשעות הפנאי הוא שיחק כדורגל בנבחרת הנוער של קבוצת הכדורגל הטורקית “גלאטסראיי.

בשנת 1943 משה הצטרף לקבוצת נערים ונערות שעלו לפלסטינה  במסגרת עליית הנוער ושם, ברכבת לארץ הוא פגש לראשונה את ג’סי ענב שבעתיד תהייה אשתו.

בשנים 1943-1946 עם  הגעת הקבוצה לארץ, הם סודרו בקיבוץ עין החורש ללימודים ועבודה וכן הרבו לטייל ולהכיר את הארץ.

בשנת 1946 משה והקבוצה הטורקית שכעת הפכה לגרעין לקראת הגשמה והתיישבות ונקראה “אל-מגור”,  יצאו לעשות הגשמה בנגב ולהקים את קיבוץ גבולות.

בשנת 1948  פרצה מלחמת השחרור ומשה גויס לחיל הים ושירת על אוניה. בהמשך המלחמה הוא עזב את האוניה  והמשיך בשירות בהגנה על הנגב כי גבולות היה ישוב תחת מלחמה.

בשנת 1950 משה וג’סי התחתנו ונולד בן בכור – גיורא.

בשנת 1954 נולדה בת שניה – אמירה

בשנת 1959 נולד הבן השלישי – נבט בקיבוץ סער, לשם המשפחה עברה לתקופה קצרה ובסופה הם חזרו לקיבוץ גבולות.

בתחילת החיים בקיבוץ גבולות, משה וחברי הקבוצה עסקו בהקמה ובניית הקיבוץ. משה התמקד בתחומים הטכניים של בניית המסגרייה ונתן שירותים טכניים לענפים השונים. כן עשה פיתוחים שונים למשל, במכונה לאיסוף תפ”א שאף זכה לפרסום בעיתונות הארצית.

בשנים 1963-1965 משה נשלח עם משפחתו למדינה באפריקה בשם הרפובליקה המרכז אפריקאית למטרת לימוד והדרכת המקומיים  בתחום מיכון חקלאי וגידולים חקלאיים.

בשנת 1965-1967 משה והמשפחה חזרו לארץ והתיישבו באשדוד. בתקופה זו משה עבד כמנהל טכני בכור האטומי ביבנה.

בשנת 1967 משה וג’סי עם הילדים החליטו לחזור לחיים הקיבוציים והם בחרו להתיישב בקיבוץ חצור מאחר והם הכירו הרבה חברים מתקופת חייהם במצפה גבולות.

ומאז, במשך רוב שנותיו,  משה עבד באמן – מפעל המתכת של הקיבוץ. הוא תרם רבות מיכולותיו המקצועיות ומהידע הרב שצבר. הרבה לעסוק בפתרון בעיות טכניות ובפיתוח וכן עסק באוטומטיזציה של מכונות במפעל.

תקופה מסוימת משה נידרש לרכז את המסגרייה וגם שם הוא קידם את השירות שהמסגרייה נתנה לענפי הקיבוץ. במסגרת הפעילות הקהילתית בקיבוץ, משה ניבחר לרכז את ועדת כלולות ובתקופתו הוא חיתן 4 זוגות ביחד, בערב אחד.

משה ביחד עם ג’סי אשתו הקימו משפחה ענפה של 3 ילדים, 9 נכדים ועד כה – 17 נינים.

משה נפטר בתאריך 04/11/2024

עד סוף חייו היה חבר קיבוץ חצור ונקבר לצד ג’סי אשתו.

לחץ/י על התמונות על מנת להגדילן