נולדה בלונדון, אנגליה 
עלתה ארצה בשנת 1947
נפטרה בקבוץ חצור, ישראל 

בתם של חנה ונתן סגל
אשתו של יואל
אמם של מירה, דליה, דבורה ואלון

קורות חיים:

לילי פורת נולדה בלונדון ב- 1920. בילדותה פקדו אותה מחלות, ואולי בגלל זה בגיל 12 כשהיא עמדה להצטרף למחנה קיץ של “הצופים”, או הציוני יותר, “הבונים”, האמא בחרה את “הבונים” בגלל משקה קקאו שנתנו שם בערבים, בגלל החלטות פחותי ערך, לפעמים משתנה דרך חיים של אדם. לילי התחזקה ובגיל 17-16 נעשתה ראש קן של צפון מערב לונדון, והביאה גרעין מהקן שלה, לבחור בדרך של החלוציות, זאת אומרת חוות הכשרה, ועלייה לקיבוץ, דבר שבזמנו לא היה מקובל ביהדות אנגליה. בתקופה זו פגשה את יואל, ראש קן של מזרח לונדון שהיו לו אותן מטרות. לילי עבדה באותן שנים כנערת שליחויות, בגלל מצב כלכלי ירוד של אביה, נגר רהיטים מעולה (שרבים היו חייבים לו כסף) ולמדה בו-זמנית הנהלת חשבונות. ולזה חזרה אחרי שנים רבות.
ב- 1939 כשפרצה מלחמת עולם השניה, לילי עזבה את הקומונה העירונית שהיא גרה בה והצטרפה לחוות הכשרה, שממנה גייסו את הבחורים, כולל יואל, פה התחילה קרירת הבישול שלה במטבח בתנאים ירודים (גם כלכלית) של מלחמה. פה נפגשו מחדש לילי ויואל (שנשארו ביחד יותר מ- 61 שנה) כשיואל בא לחופשות בסופי שבוע. ב- 1941 הגרמנים הפציצו את לונדון, ובכדי לשמור על מסגרות הילדים בתנועת “הבונים”, פינו קבוצות מהם לערי החוף הדרומי בקומונות של נוער. לילי יצאה לשם כטבחים ו”אימצה” את האח של יואל, פסח
(היום בניר יצחק) עד כמעט סוף המלחמה ב- 1945. בינתיים יואל השתחרר מהצבא הבריטי והזוג יצא מ”הבונים” על רקע אידיאולוגי והצטרף לקומונה של “השומר הצעיר” בלונדון. לילי עבדה בניהול של מטבחים של בתי חרושת, שסיפקו ארוחות לפועליהם, כי אוכל היה בקיצוב חמור. יואל עבד בבניין המתחדש בלונדון.
ב- 1946 נולדה מירה. הם עזבו את הקומונה לדירה פרטית עד שהיתה הזדמנות לעלות (לא לגלית) ארצה, ובינואר 1947 “במקרה” הצטרפו לחצור כ”אורחים”. במלחמה העצמאות, כשהילדים ורוב הנשים פונו לחולון, לילי עבדה על יד הפרימוסים במטבח מאולתר וסיפקה ארוחות בחיוך ובסבלנות למרות הריונה. בחזרה לקיבוץ, הבנוי מחדש, היא מוצאת את עצמה בזמן קצר חברה בוועדות חברתיות כמו חברים, בריאות ותפקידים שמעטים רצו לשאת בהם.
לילי היתה עשויה מחומר מוסרי מסוננת היטב שאין לעמוד בפניה ומהר מאוד היתה מסוגלת לרכוש אמון אצל אנשים מכל הסוגים. אמא לארבעה ילדים: מירה, דליה, דבורה ואלון. שלוש עשרה נכדים שחלק מהם מקימים משפחות שלהם, ושלושה נינים. הקשה שלה עם המשפחה, החברים בעבודה וחוגים לא ימחק במהרה.
יהיה זכרה ברוך!

המשפחה