נולדה בפנסילבניה, ארה”ב 
עלתה ארצה בשנת 1947
נפטרה בקבוץ חצור, ישראל 

בתם של אריה ואסתר ליכטרמן
אשתו של חיים
אמם של יוחנן, ערן ורינה

קורות חיים:

יפה נולדה בפנסלבניה בעיירה קטנה ב 21.8.1918.
בגיל צעיר התייתמה מאביה (היא היתה הבוגרת בין 3 ילדים) והמשפחה עבר לרוצ’סטר שבמדינת ניו-יורק. התקופה היתה קשה – המשבר הגדול – אבל האם החזיקה את המשפחה בצורה אופטימית ובשמחת חיים, וזה השאיר את חותמו על כל חייה של יפה.
לפני דבריה המפנה הגדול בחייה חל כשהצטרפה לתנועה. היה היתה פעילה ומעורבת מאוד ומלאה תפקידים חשובים. בשנות ה- 30 המאוחרות התקשה עם חיים שבא מגרמניה. הוא עבד בחברת “קודאק”. שניהם היו אנשי מעשה ואהבו לעבוד בידיים, היו אנשים יצירתיים ואהבו לטייל בטבע.
בפרוץ מלחמה העולם חיים גויס לצי האמריקאי ויפה הצטרפה לגרעין העלייה שמרכזו היה בקומונה “בית” בניו-יורק. שם התקבלה לבית-ספר יוקרתי ביותר BANK ST. SCHOOL לחינוך תינוקות ופעוטים. כשנולדו שלושת הילדים הראשונים של חברי קיבוץ ג’, דוד, גבריאל ונורית יפה חזרה לבית ועבדה איתם להנאת כולנו.
יוחנן נולד בשנת 1947 בארה”ב. חיים השתחרר מהצי בסוף המלחמה והם עלו ארצה, כל אחד לחוד בהפרש של חודש.
בקיבוץ יפה עבדה בתור מטפלת הרבה שנים ותמיד היתה פעילה בתחום הגיל הרך. בשנות ה- 60 ריכזה את הקומונה.
מחלתה תקפה אותו מוקדם יחסית, אבל יפה המשיכה ככל יכולתה לתפקד בכל התחומים ואף פעם לא שמענו ממנה תלונה או אפילו אנחה. היא עבדה בתפירה בשנים האחרונות והיתה מופיעה בעבודה כל יום שרק היה אפשרי. היא למדה לתפור אצל אמה בימים הקשים של ילדותה וכמו כל דבר, עשתה זאת בדייקנות ושמחה.
גם ביום מותה היא התנהגה כמו ליידי. קמה, התקלחה, התיישבה על יד השולחן וכך גמרה את חייה. נזכור אותה תמיד כאדם שלא ידע לכעוס או לרחם על עצמו.

יהי זכרה ברוך.
סלביה