יזהר נולד בח’ בשבט תש”ה, ה-22 לינואר 1945, בן שני לשרה ויעקב ואח לאורי. הוא נולד בראשון-לציון לפני עליית הקיבוץ להתיישבות והיה בקבוצת הילדים הראשונה שעלתה לחצור לפני מלחמת השחרור. בן שלוש היה כאשר פונה יחד עם אחיו וכל ילדי הקיבוץ לחולון עד יעבור זעם.

יזהר היה ילד יפה ובעל חיוך מקסים. במשך כל חייו הצטיין בכשרונות רב-גוניים – בציור, בנגינה, בספורט ובכושר טכני. אולם רק מעטים ידעו על המאבקים, הלבטים וחיפוש הדרך להגיע לשלמות. “מה לעשות”, הוא היה אומר בחיוך, “התמזל לי להיות ראשון… אח ראשון, ראשון לעבור לכיתה אחרת, ראשון שהייתה לו חברה, הטייס הראשון. זה קשה אך זו חוויה…”

בהיותו בן שנתיים הועבר יזהר לקבוצה בוגרת יותר (אילה). הוא לא ויתר על מקומו בלימודים, בחברה, ובמנהיגות בקבוצה המבוגרת ממנו ; כאשר היה בן שמונה כתבה המורה: “יזהר לומד מצויין, עובד הרבה במשק, שר במקהלה, משתתף בכל ריקוד והצגה…” אבל המתח היה קשה משאת. צעיר מכולם, נמוך קומה, עקשן, נאבק יזהר עד אשר חזר לקבוצתו הקודמת (שבולים) שם התקבל באהבה ובהערצה.

ואז… נעורים ומוסד חינוכי ופעילות ספורט ותרבות והדרכה וגם אהבה ראשונה. בא זמן הכניסה לשכבת הבוגרים וקבלת הסמל. זמן השיחות וההחלטות : “עבורי הקיבוץ זה דבר פשוט, אנחנו פשוט חוזרים הביתה. אך יש רצון לשנות כל מיני דברים, למנוע נסיגות. ומצד שני להיאבק מחוץ לקיבוץ בתור שליח. אני רואה את הקיבוץ כמקום להגשמה ולמאבק…”.

הרבה זמן היה מדריך בתנועה ואת תפקידו זה לא הפסיק יזהר גם כשהיה כבר בחיל האוויר. היה לו לב המבין לזולת וכשרון מיוחד לשתף פעולה ולהפעיל את הכלל.

יזהר הוזמן פעמים מספר למבדקים בצבא ואחר כך היו מבדקי טיס. איש לא שם לב, כי יזהר בעצמו אמר באופן ברור שאין לו כל רצון לתת יותר מאשר את השנתיים וחצי ההכרחיות. ולאחר השרות : לימודים, שליחות, מפעל.
עד שבא יום אחד לחדר ההורים ואמר : “באתי לומר לכם שאני רוצה ללכת לקורס טיס”.

שני קולות היו במכתביו מהקורס: “אני מחכה בקוצר רוח”, הוא כתב, “לשבוע של חופש בקיבוץ, לראות יותר מפעמיים בבוקר את הקיבוץ, לראות יותר מפעמיים את השמש השוקעת בחולות אשדוד. לעבוד בבית היציקה, להשכים קום כאשר כולם ישנים… בקיצור, להיות קצת קיבוצניק. זה נראה לי יפה כל כך וקסום כל כך…”
ובמכתב אחר : “הראית היום את העננים? הם היו כה יפים. לבנים ומתפתחים כארמונות. חבל שלא יכולתי לקחת אותך ילדונת ולתמרן מסביב לעננים, להיכנס לקניונים של עננים, לחדור לתוך חורים כארובה ולהתפתל כנחש בין ארמונות נהדרים אלה…”

באה מלחמת ששת הימים וביולי 1967 נתבקש לעבור הסבה למטוס אחר, דבר שחייב אותו לחתום על שנתיים נוספות. אחרי לבטים יזהר סיכם : “רוצים שאחור הביתה. וסיבות לכך – אלף. המפעל מחכה, החטיבה הצעירה מחכה, כולם והסבריהם הצודקים. וגם אני אישית מחכה ורוצה לחזור מהר הביתה. אולם מטעמים שונים, של התפקיד, שהוא חשוב בהרבה ממה שאפשר לומר במילים הנראות גבוהות וחסרות טעם… של חלום ושל שאיפה להגיע למעולה ביותר ולטוב ביותר – החלטתי להוסיף עוד שנה ושמונה חודשים לחמש השנים הראשונות…”

ב-20 לספטמבר 1967, ט”ו אלול תשכ”ז, קרתה תאונה למטוסו של יזהר.