נולד בארצות הברית
נפטר בקבוץ חצור, ישראל
בנם של פנינה ודב ניידל
בעלה של חנה
אביהם של נורית ז”ל, אמירה ועטר
קורות חיים:
אתה בשבילנו אבא וסבא, שאוהב את המשפחה ורוצה כל הזמן לדעת מה קורה עם כל אחד.
אמך, נפטרה כשהיית תינוק וחסרה לך מאוד, אך היתה משפחה וגדלת אצלה. כל השנים המשכת לשמור על קשר עם בני הדודים שהקימו משפחות.
והיה החבר ארבי, מבית הספר, ואשתו אידי, שהיו קרובים אלינו כמו משפחה והיו מטלפנים לעיתים קרובות כדי לדעת מה נשמע עם כולנו.
בזמן המלחמה שרתת בצבא האמריקאי ומלאת תפקיד בחיל האוויר, ברדאר על אווירונים, באירופה בהפצצות על הגרמנים. היו לך הרבה זיכרונות מהתקופה הזאת ואנחנו שמענו חלק מהם פעמים רבות.
אחר כך הגעתם, אתה, חנה ונורית לארץ, מתוך אמונה גדולה ועמוקה לבנות פה קיבוץ – חיים חדשים בארץ החדשה, וחייתם עם האמונה השלמה הזאת שנים רבות.
הרבה שנים הקדשת את מרצך ומחשבותיך ל”אמן”. אנחנו זוכרים את האכפתיות שלך, את המלחמות נגד הבלגן והרצון שהמפעל יהיה גם נקי ומטופח ושיהיה נוי בחוץ.
אחר כך היו לך הרבה רגעים של תסכול על דברים שכבר לא יכולת לעשות בגלל מגבלות של הגוף – הכתיבה נעשתה קשה, הדיבור נעשה קשה, וההליכה ואתה לא השלמת עם המגבלות והיו הרבה כעסים ואנחנו הבנו והצטערנו.
בתקופה האחרונה, כשבעיות הבריאות התגברו ולא יכולת לתפקד באופן עצמאי, היית בבית הבריאות. היינו באים אליך והיו לך שאלות על בני המשפחה: “רונה עוד עובדת בכל בו?” “שמעת משהו משלומית?” “יש לך קשר עם אלכס?” “את יודעת, יוגב היה פה הבוקר”. וגם על תומר ועל גיל ועל אייל ועל ניצה ועל תום ועל זיו, על כולם רצית לדעת.
השנתיים האחרונות בהם היינו צריכים להיפרד מחנה ונורית היו קשות בשביל כולנו ובשבילך במיוחד. ניסינו להמשיך ביחד אבל לך כבר לא היה כוח רצון.
עכשיו הגעת למנוחה אבל אתה בלבנו.
עטר, אמירה וכל בני המשפחה.
