מגיל צעיר היה ב”שומר הצעיר”. נער פעיל מאוד היה ומלא רצון טוב, ובמשך שנים רצופות היה ראש קן, מזכיר וגזבר. מעטים היו הקינים בבולגריה שפעלו בדייקנות ובשלמות כמו קינו של יוסף. למרות עבודתו המפרכת במחסן טבק מצא זמן להיות מארגן ומחנך וגם להשתלם.

תפקידו לא היה קל. עשיר העיר ומגנט הטבק היה מסור לרביזיוניזם והשתמש בכוחו המוסרי והחומרי לשם כפיית דעותיו על פועליו ובני עירו. אך למרות האווירה הפטריאכלית של עיר שדה בולגרית נשא יוסף את דבר התנועה בגאווה, וכמעט בודד ניהל מלחמה למען אמת התנועה, למד וגם חינך אחרים. הוא היה פעיל בקן עד לצאתו להכשרה חקלאית.

ב- 1939 עלה ארצה עם קבוצה של 40 שומרים על אוניית המעפילים ה”טייגר היל”. חברים שעברו אתו את ההרפתקאות של העלייה הבלתי-לגלית הכירו בו את החבר הטוב והנאמן המוכן לעזור לכל מי שזקוק לעזרה.

“כשאני חושבת על יוסף”, כתבה חברה לאחר ימים, “אני רואה אותו כפי שהכרתיו בפגישותי הראשונות… במרתף האונייה. תמיד ראיתיו בשיר ובזמרה. עם הנץ החמה מכבד אותנו בריבה שהביא מבולגריה… על יד ברז המים דואג לסדר ולחלוקה צודקת, מצליף ומתקוטט עם אלה הרוצים לרמות את חבריהם… “כשעזבנו את האונייה, כשנחלצנו מידי המשטרה, נשאר הוא על הסיפון כדי לשמור על הסדר ולדאוג לחלשים ולחולים… לולא הוא ורעו, אשר שמרו על הסדר באונייה, ספק אם היו מגיעים בשלום רבים מהנוסעים…”

את שנתו הראשונה בארץ בילה עם גרעינו בקיבוץ מסילות. לאחר מכן באו יחד עם הגרעין הבולגרי בקיבוץ מעברות להשלים את קיבוץ ארץ ישראלי ג’

בראשון לציון. במרץ רב השתלב שם יוסף בכל עבודה.

“…עבר זמן רב, עברה שנה וכמה חודשים עד אשר נפגשנו כולנו יחדיו בקיבוץ. יוסף כאילו גדל יותר, אפילו התכופף קצת. וכזה כפוף, עם המקטרון האדמדם, פוסע פסיעות גדולות, כשידיו בכיסיו, ראו אותו יוצא את שער הקיבוץ.
“לאן זה יוסף?”
“נוסע לעתלית”, הוא ענה.
נסע ולא חזר. נספה בתאונת דרכים ליד עתלית.