נולדה בהונגריה
נפטרה בקבוץ חצור, ישראל 

בתם של לאה ושמואל רסניק
אשתו של דוד
אמם של רונית ועמית

קורות חיים:

חוה נולדה בהונגריה בתקופת טרם סערה, אך הסערה היתה בפתח. היא שייכת לדור “ניצולי השואה”, אלה שהצילו את גופם אך בנפשם וברוחם נשאו את זעזועי העבר לאורך כל הימים, ילדות מקופחת ולעיתים נעלמת כלא היתה. ילדות מלאה בזוועות, ונעורים שעיקרם שיקום והתגברות על פצעים שאינם נגלדים לעולם.
נקודת מפנה שהיא מעין גאולה הסתמנה בתקומה לאומית. בתום המלחמה חוה הצטרפה לתנועה והתנועה היתה מקור לתקוה, לטעם המשך החיים ההרוסים. עודנה נערה צעירה היתה חוה דמות בולטת בגדוד יחיעם, מדריכה בקן, עורכת העתון, מגלה כשרונות כתיבה וביטוי.
בשנת 1949 נאסרה התנועה ע”י הממשלה הקומוניסטית וחבריה היו מצווים לעזוב את ביתם ואת לימודיהם אם אמנם רצו לקיים את מצוות העליה. העליה התבצעה בדרך מחתרתית ומסוכנת; לעבור עם האלפים האחרים דרך ארצות הדמוקרטיה העממית כדי להגיע למערב, ולעבור את מסך הברזל לא היה כה פשוט.
ושוב נערים ונערות צעירים שרק התאוששו הפליגו אל הסתום והבלתי ידוע, משאירים את שרידי משפחותיהם מאחור.
חוה נשלחה כשליחת התנועה ההונגרית לניצה להדריך ילדים שדרך בריחתם הובילה אותם לצרפת. לאחר מספר חודשים הגיעה ארצה והצטרפה לגדוד יחיעם שהתאחד בחצור כחברת נוער. בהתגייסה לנח”ל נשלחה חוה שוב לשליחות, הפעם כמדריכה בתנועה הארץ ישראלית בקן יפו והיא התגוררה בקומונה של השומר הצעיר בתל אביב. כאן עברה קשיי ההסתגלות לאופי השונה של התנועה וחניכיה בארץ. באותו זמן נרקמו יחסי ידידות ואהבה בינה לבין דוד, ובסיום שליחותה הם הקימו את ביתם בדביר, התיישבות חדשה בנגב, התמודדות בשממה וקיום חברה בתנאים קשים.
בפרשת סנה התפלג הקיבוץ ורבים עזבו. חוה ודוד, לאחר לבטים, חזרו לחצור שבו ראו את ביתם הראשון.
כאן גדלו הילדים. במשך השנים הרבות הלבישה חוה את חברות הקיבוץ. ב”סלון חוה” נתפרו מאות שמלות. היא השתלבה בכל אירועי החברה, משך שנים דאגה לנופש ורווחת החברים, אולם עיקר כשרונה ויכולת הביטוי הבהיר התגלה בשנים שפעלה במערכת על התל. אז, במאמרים וראיונות גילתה פן שלא היתה מוכר.

וכעת הכל נקטע באכזריות על ידי מחלה איומה.