דניאל שוורץ נולד ברומניה למשפחה מרובת ילדים. בגיל חמש עברה המשפחה לבולגריה ולאחר מספר שנות נדודים התישבה בעיר פלובדיב. בצעירותו עסק בכל מיני מלאכות עד לגיוסו לצבא. שמונה שנים שירת בצבא הבולגרי והשתתף בשתי מלחמות – מלחמת הבלקנים ומלחמת העולם הראשונה.
אחרי שחרורו לקח חלק במאבקים הסוציאלים שהתנהלו באותה תקופה והיה בין מיסדי הקואופרציה הצרכנית בעירו. מאוחר יותר עבר לסופיה שם השתכר למחיית משפחתו אצל קרובי משפחה שעסקו בטקסטיל ובגדים.
מכל בני משפחתו הוא היה היחידי שלא רכש השכלה והתחיל לעבוד בגיל צעיר. למרות זאת היתה לו רגישות בלתי רגילה לצדק וליושר והצטיין בפתיחות לכל רעיון חדש. היה סוציאליסט בנפשו מבלי לעסוק בצד התיאורטי. הציונות שלו היתה ללא לבטים, מובנת מאליה. כאשר בשנת 1948, אחרי התלאות של מלחמת העולם השניה, הגיע ארצה ובא לחיות עם בנו בקבוץ, קיבל את צורת החיים החדשה וניסה להשתלב למרות גילו המתקדם. על אף הבקורת לגבי תופעות מסוימות הזדהה עם הקבוץ, אימץ את אורח החיים והרעיונות החדשים ורצה להיות חבר קבוץ במלוא מובן המלה. אלא שקשיי השפה לא איפשרו לו ואת והדבר גרם לו אכזבה.
הוא התברך בשתי תכונות: באהבת העבודה ואהבת האדם. ראה בעבודה ערך כשלעצמו. בכל הזמנים ובכל התנאים עשה את עבודתו בלב שלם ובמסירות. גישתו זו לא השתנתה גם כאשר לא בא על שכרו וקופח. מבחינה זו היותו בקבוץ גרמה לו אושר רב כי כאן לא נוצלה תכונתו זו לרעה וכולם ידעו להעריך את תרומתו.
לפעמים תהו כיצד, אחרי שנים רבות כל כך ובחלקן שנות תלאות וסבל, נשמרה אצלו האהבה והאמון באדם. בנו מורצ’ו אינו זוכר, מאז היותו ילד, שאביו אי-פעם דיבר רעות על מישהו, או השתתף במריבות רציניות במשפחה או מחוצה לה, למרות היותו אדם אימפולסיבי ורתחן. תמיד היה מוכן להאמין לזולת ובכוונותיו הטובות גם כאשר אמונה זו נוצלה לרעה. לא פעם אמרו עליו שהוא תמים. אם היה כזה, לאורך השנים דבר זה לא הזיק לו. אמנם לא זכה ברכוש חומרי אך כל מי שבא אתו במגע חילק לו חיבה וכבוד.
חברי הקבוץ השתאו מדבקותו בעבודה עד גיל 85, ועל עמידתו הגאה מול התלאות שפקדוהו בשנותיו האחרונות. הוא ידע לשאת את סבלותיו בגבורה ללא תלונות וללא טענות.
