נולד בג’נווה, שוויץ
עלה ארצה בשנת 1953
נפטר בקיבוץ חצור, ישראל
בנם של דורה ולאו פודר
בעלה של אילנה
אביהן של אלישבע ועינת
קורות חיים
דב נולד בשם רוג’ה ב 15 בפברואר 1932 בג’נבה שבשוויץ, בן בכור לדורה ולאו. ההורים ציוניים ומחליטים בשנת 1933, כשדב בן שנה, לעלות לארץ ישראל. הם גרים בנווה שאנן דב הולך לגן והאב לאו עובד בבית החרושת “נשר”
כפי שדב כתב בזיכרונותיו “אבא היה חשמלאי, לא רצה לעסוק במסחר והיה לפועל, לאיש מקצוע. מימוש עצמי והגשמה. לפי התיאורים החיים בפלסטין דאז היו קשים ובמיוחד למי שבא משוויץ”
בספטמבר אותה שנה מצטרפת אחות קטנה מרים. ה”צברית” של המשפחה.
לאחר מספר שנים חוזרים לשוויץ, דב מתחיל כתה א’ ואז המשפחה עוברת לצרפת לעיירה קטנה ליד גרונובל שם מוצא האב לאו עבודה במפעל לייצור אלומיניום. 1939 המשפחה מתרחבת ומצטרף האח מקס.
פורצת המלחמה ובשנת 1941 המשפחה חוזרת לשוויץ. הפרנסה מצומצמת והמשפחה גרה בקומת הגג של הבית של סבתא לאה.
1945, דב חוגג בר מצווה, ובנאומו בבית הכנסת הוא קורא ליהודי ג’נבה לעלות לארץ ישראל.
דב נכנס לתנועת השומר הצעיר ומגלה את עולם תנועות הנוער שיהפוך לחלק בלתי נפרד ממנו עד יומו האחרון.
כפי שכתב “הקבוצה הפכה להיות בית שני, אולי אף ראשון. כל מה שיהפוך במשך השנים להיות תפיסת העולם שלי מתגבש בפעילות בקבוצת ‘קדימה’ “.
דב לא סיים בית ספר ויצא לעבוד לעזרה בפרנסת המשפחה.
בשנת 1951 כחבר בהנהגה הראשית בקן ג’נבה הוא שותף בהכנה של מופע לציבור הרחב של שירים חסידיים, שבא להביע תגובת מחאה לתקופה קשה של התנועה בחו”ל עקב מחלוקת חריפה בין מפא”י למפ”ם ומסע השמצות – “קומוניסטים” “כופרים בדת”….
שנת 1952 יוצא דב במסגרת גרעין שוויצרי להכשרה בדרום צרפת לקראת העלייה לארץ, שם פוגש את אילנה שהגיעה כחברה בגרעין צרפתי. דמותו הכריזמטית כמנהיג משכה את עיניה וליבה.
בשנת 1953 חודש אפריל עולים על האוניה בדרך ארצה ומגיעים לחופי חיפה ערב יום העצמאות. השלטונות לא נותנים לרדת מהאוניה ואת מסיבת יום העצמאות הראשון שלהם הם חוגגים על הסיפון, כשדב אחראי על הטקס.
דב שייך לגרעין שאמור להשלים את קיבוץ גבולות אך התנועה מבקשת ממנו להצטרף לגרעין הצרפתי בקבוץ חצור והוא…. מקבל את דין התנועה.
מגיעים לקיבוץ, פה שמעו שדב ואילנה הם זוג ומכינים להם חדר משותף.
1952 הגרעין מתגייס לנח”ל, דב בעל כושר לקוי אך מבקש לעשות את הטירונות עם חברי הגרעין, הטירונות נמשכת 6 חודשים.
דב משתחרר חוזר לקיבוץ ועוסק בהדרכת סטודנטים ועובד בשלחין עם שלמה ברקאי.
חודש מרץ מחליט הקיבוץ שעל דב ואילנה להתחתן ולמרות העקרונות של דב – נגד!
הם מתחתנים.
1956 נולדת הבת הבכורה אלישבע.
דב עושה תורנות במטבח העבודה קשה, סירים ענקיים לשטוף על הריצפה ודב מטר שמונים ושישה ס”מ מתקשה ומבקש להחליף את התורנות למקום אחר. כך מגיע לעבוד בגן – מטפלת של קבוצת “עומר”.
1958 – המשפחה יוצאת לשליחות בטוניס ומגיעה בחודש אוקטובר לאחר שהייה של מספר חודשים אצל הסבים בשוויץ כך שאלישבע תלמד צרפתית ותשכח את העברית.
1962 המשפחה חוזרת לארץ לקבוץ חצור, דב נכנס לעבוד בהנהלת החשבונות, ובהמשך יהיה מנהל הנהלת החשבונות.
1963 המשפחה מתרחבת ומצטרפת עינת אחות לאלישבע.
1968 מתמנה דב למזכיר הקיבוץ המזכיר הצעיר ביותר שהיה.
1969- נוסע דב בשליחות מפ”ם למספר חודשים לפריס, ובחודש מאי מצטרפת המשפחה עד סוף הפעילות באוגוסט 1972.
בשנת 1974 מתמנה דב למזכיר קבוץ קדנציה שניה.
שנת 1977 יוצאים דב אילנה ועינת לשליחות בפעם השלישית, פעם שנייה בפריז מטעם מפ”ם.
בשנת 1978 נרשם דב ללימודים אקדמיים בבית הספר למדעי החברה ובפעם הראשונה בחייו מחזיק בגאווה גדולה בתעודת סטודנט.
בשנת 1980 מקבל דיפלומה( תעודת סיום) נושא עבודת הסיום היה “הפשרה הטריטוריאלית בפוליטיקה הישראלית” – Le compromise territorial dans la politique israelienne
בנובמבר אותה שנה חוזרת המשפחה ארצה לקיבוץ.
1981 נבחר דב למרכז ועדת חברה. נושא החבר כפרט בחברה הקיבוצית, הערבות ההדדית, השותפות והאחריות הכוללת והפרטנית הייתה בראש מעייניו העסיקה וליוותה אותו בכל מהלך חייו כחבר קיבוץ.
1985 נבחר בפעם השנייה לרכז ועדת חברה והרגיש גאווה ואחריות גדולים.
1986 מתמנה לנציג מפ”ם בסוכנות היהודית ובהנהלה הציונית.
1992 בחודש יוני לאחר מערכת בחירות אינטנסיבית ולא פשוטה נבחר דב לקדנציה נוספת כנציג בהנהגה הציונית העולמית.
שנה לפני כן הופך דב לסבא, התפקיד אותו הכי אהב מרגע זה ועד יומו האחרון היה סבא גאה לששת נכדיו.
דב יצא לשליחות נוספת בפריז ושימש נציג הסוכנות באירופה.
בשנת 2000 התמנה למנכל גבעת חביבה בתקופת משבר קשה, כדי לעזור ולהתגבר על הקשיים.
היה חבר בברית העולמית ובהנהלה הציונית.
דב היה איש מעורב בחיי הקיבוץ, בחברה, בפוליטיקה הארצית, והירבה לעסוק בענייני השומר הצעיר שהיה חלק בלתי נפרד מזהותו.
קיבוצניק בכל רמ”ח איבריו, יחד עם היותו איש העולם הגדול, איש משפחה.
דב היה איש של אנשים.
אלישבע כתבה:
אבא, באתי להיפרד ואני יודעת שאינך שומע.
נפרדתי ממך לפני מספר ימים, כשאני אוחזת בידך ואתה אינך מרפה.
דברנו ללא מילים.
הרגשנו ללא מבט.
נפרדנו.
ידעתי שיגיע הרגע הרי אומרים “דור הולך ודור בא”, אבל לא האמנתי, חשבתי שתהיה איתי לעד.
להיות הבת של דב פודר זו גאווה גדולה ואחריות גדולה.
אבא היית מאמן חיי.
מאמן קואוצ’ר הרבה לפני שהמושג הפך מוכר לכולם, דמות משפיעה, דמות ללמוד ממנה דמות מונעת מערכים.
אני מי שאני ואתה בדוגמא אישית ואהבה עמוקה מהלב, עזרת לי להתפתח ולהתעצב כאשה עצמאית, בטוחה בעצמה, שמחה ואופטימית.
היום כאמא ולאורך כל הדרך אני מקבלת השראה מדמותך.
הגדרה מילונית לאבא זה אתה:
אבא נוכח.
אבא אוהב.
אבא קשוב.
אבא מדבר ואומר את דעתו גם אם היא לא מקובלת.
אבא זמין.
אבא משיא עצות.
אבא היית שם תמיד בשבילי,
מעלה את הביטחון העצמי, סומך עלי והכי גאה בי.
ולא יכולה שלא להוסיף שהיית סבא מופלא.
כל כך שמחת שנולדו הנכדים הראשונים, ואחר כך עוד שניים ביום יום הולדתך ה 64. הרעפת עליהם חום ואהבה והם החזירו לך בחיוכים, חיבוקים אהבה גדולה, ושיחות ארוכות עד ימיך האחרונים.
אבא, היית אדם מיוחד- אוהב, מקשיב ומאמין באנשים, אופטימי ללא תקנה.
גישתך לעולם היתה
Tout le monde il est beau tout le monde il est gentile
בעברית מדוברת – כולם יפים כולם נחמדים…..
נפרדת וכבר מתגעגעת
שמחה שיש לי המון זיכרונות נפלאים שטבועים עמוק עמוק בנפשי ובהוויתי.
אני מי שאני ולך יש חלק ענק בזה.
תודה בגעגוע.
דברים שכתב גרי ברנר:
אלישבע ביקשה שאדבר על דב “הקיבוצניק”. האמת לומר … במהלך חמישה עשורים היו לי הרבה ממשקים עם דב … אבל אני מכבד את הבקשה ובעיקר רוצה לכבד את האדם … החבר … שהערכתי ואהבתי
בכל אחד מהמשקים הללו – בביקורים בצרפת מטעם שלום עכשיו (דב היה השליח…), בניו יורק (איפה שאני הייתי שליח הקבה”א וגבעת חביבה), בגבעת חביבה איפה שדב התגייס לעזור להציל מצב כלכלי כמעט בלתי אפשרי, בסולבר כנציג חצור במצבים די מורכבים, וראש וראשונה בחצור בתפקידים שונים – דב היה מורה דרך וכשותף
דב נלד ב 1932. חלוצי חצור, אלה שהקימו את המקום הזה נלדו ב 1908, 1910, 1916. זה רק טבעי שבני 100+ לא כאן לספר על בני הטיפוחים שלהם בני 90… נותר לבני 70+ לספר … שלא תמיד יודעים ולא תמיד ראויים לספר
אני מאמין שאלישבע ועינת כן זוכרות לפחות חלק מהסיפורים, ההתלבטויות ומשברים, האתגרים והישגים … ועל חיותו של דב כ”קיבוצניק” …
הנכדים והנינים יצטרכו לחטט בספרים ובארכיונים … איפה שכתוב על אנשים שעשו היסטוריה … האבא וסבא שלכם היה אחד מאלה שעשו היסטוריה
דב לקח הרבה מהספרים שהוא קרא. הוא גם הקשיב למנהיגים. אז קראו לאנשים האלה “מנהיגים”, והקשיבו להם. קראו להם “מאיר” ו”חזן” ו”חייקה”. הם הובילו דור שלהם בחזון להפוך אותנו בני אנוש הלא מושלמים לקצת יותר טובים
חלק מהדור של דב ולפניו הלכו אחרי המנהיגים האלה עם כיסוי על עיניהם. לא ראו (או לא רצה לראות את הפגמים) … וחלק כן שאלו שאלות … חשבו על דרכים אחרות. דרכים יותר מתאימות לזמנים המשתנים. “שינוי” עבורם לא היה מילת גנאי. דב היה כזה
דב היה איש העולם הגדול … הוא היה צרפתיי ישראלי … ישראלי צרפתי … כשהוא קם לשיחת הקיבוץ במלוא סמכותו … הוא דיבר במבטא צרפתי עמוק (כמו שאני מדבר איתכם במבטא אמריקאי) … רבים אז דיברו עם מבטא כזה או אחר … לפעמים צחקו עליהם … אבל אף פעם לא הטילו ספק בישראליות שלהם
דב למד את הקיבוץ של פעם והגה רעיונות “לא שגרתיים” [מבטא צרפתי] … לפעמים היה קשה לבלוע מילות הכפירה שיצאו מפיהם של צעירים ממנו, אבל דב תמיד הקשיב ושימש כגשר בין דור לדור. הוא נתן לגיטימציה, שמר על עיקרונות העבר אבל לא בכל תנאי
דב היה איש עולם הגדול … אבל בתעודת זהות שלו כתוב “קיבוצניק” … זאת הייתה הזהות שלו … אני לא ידוע עם דב אי פעם עבד בשדות הפלחה אבל מניח שלפעמים כן הוסיף למילה קיבוצניק “חקלאי” … כי קיבוצניק דאז היה חקלאי
בתוך הקיבוץ דב חיבר בין חברה לכלכלה … בשבילו אחד הם. הנהלת החשבונות עברה הרבה תהפוכות בעשורים האחרונים. היה קשה להפנים כמה צריכים ללמוד – לתקן – לשנות … מידע והרגלים. דב לא וויתר, למד ותיקן
באותן שנים וועדת “חברים” הפכה להיות וועדת “חברה”, קיבוץ לקהילה ו”משכורת” כבר לא הייתה מילת גנאי … אמרתי “כפירה בעיקר”? … אני לא יודע מה נאמר בין דב לאילנה על הסוגיות הללו, אבל כלפינו – כלפי חוץ – דב הבין ותמך … שוב ושוב כגשר בין הקיבוץ של פעם לקיבוץ המתחדש
לסיום, אני רוצה לסטות קצת מהמשימה שאלישבע הטילה עלי … כי בעיניו של דב “קיבוצניק” זה לא היה רק מה שמתרחש בחצר הקיבוץ. דב היה שליח בחו”ל – שליח של הקיבוץ, של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל. הוא פגש אנשים “חשובים” מכל הסוגים בצרפת ואירופה, בארה”ב ומקומות רבים. בימי סולבר דב היה דירקטור והתחכך עם ברוני התעשיה הגרמנית. מתוך הכרותי עם דב … אני מאמין … שבכל מפגש “חשוב” כזה או אחר, דב תפס את עצמו כ”קיבוצניק” – כנציג ה”קיבוץ” … זה היה המהות שלו, זה היה כחו.