נולדה  בבואנוס-איירס, ארגנטינה
עלתה ארצה בשנת 1954
נפטרה  בקיבוץ חצור, ישראל

בתם של שלמה וחיה ציגל
אשתו של חנן
אימן של צפרא ויפעת

קורות חיים:

בת-עמי נולדה בשם ברטה לשלמה וחיה ציגל, ב – 26 בחודש מאי בשנת 1927 בארגנטינה בעיר בואנוס-איירס. הוריה היגרו מפולין לארגנטינה בשנת 1922. הבית היה עני. אביה היה “חייט לפי מידה” והאם הייתה תופרת. לפניה נולדו שני אחים, ואחריה נולדו עוד שלושה,שאחת מהם נפטרה בהיותה בת חודש. הבית היה עני בחומר אך עשיר ברוח. ההורים היו אנשי ספר אינטלקטואלים, אוהבי תרבות ומוזיקה. היה זה בית פתוח וחם שבו דיברו על הכל. המשפחה הייתה חילונית וקומוניסטית, אך לא ציונית. כשהמצב הכלכלי השתפר הם הרבו ללכת לאופרה, לקונצרטים ולתיאטרון. בשנותיה בבית-הספר התיכון ברטה הייתה תלמידה חרוצה, וקיבלה תמיד ציונים גבוהים. עם תום לימודיה בבית-הספר התיכון עברה ללמוד רוקחות באוניברסיטה. היא למדה במשך ארבע שנים תובעניות ומאתגרות וסיימה תואר ראשון בהצטיינות, בהיותה תלמידה פרפקציוניסטית. בהמשך החלה לעבוד בבית-מרקחת אשר נרשם על שמה.
באחת מהחופשות ברטה ואחותה הצעירה רחל, פגשו בשלושה בחורים שהשתייכו לחטיבה הצעירה של מפ”ם. פגישה זו חשפה אותה לציונות וגרמה לה להבין שיש גם שמאל שאינו קומוניסטי. האחיות הצטרפו לפעילות של ארגון ציוני. הן חששו לספר בבית על הפעילות החדשה. אביהן היה קומוניסט שלא האמין במדינת ישראל. בהדרגה קיבלו ההורים את השינוי.
בגיל 27 החליטה ברטה לעלות ארצה לקיבוץ גזית, ושינתה את שמה לבת-עמי. ההכשרה טרם העלייה הייתה בתנאים קשים, שלא התאימו לה, אך מסתבר שאימון זה הכשיר אותה לחיים המחוספסים בקיבוץ. הרוקחת הצעירה והעירונית עבדה קשה מאד בכרם ובשדה. פעם, בכרם, אף הצליחה לחסל במכות מעדר קן של ארבעה נחשי צפע שצצו לפתע מן האדמה…
בנופש רווקים בנתניה פגשה בת-עמי בחנן. אהבתה הגדולה לתרבות הצרפתית ולשפה הצרפתית קירבה אותה אליו. לאחר זמן קצר נישאו ועברו לחיות בקיבוץ גזית. בשנת 1964 נולדה צפרא. כאשר הייתה בת שנה, יצאה המשפחה הקטנה לצרפת, לשליחות מטעם השומר-הצעיר. בשנת 1967, עם חזרתם לקיבוץ גזית, נולדה יפעת. המשפחה עברה לקיבוץ חצור, שם כבר התגוררה אחותה שרה עם משפחתה. ברוב שנותיה בקיבוץ חצור עבדה בת-עמי במרפאת-השיניים כסייעת עד גיל הפרישה, עבודה שאהבה והייתה מסורה לה מאד. בנותיה צפרא ויפעת נישאו ונולדו הנכדים יונתן, רונה, בן, ענבל-קלרה, עירד ואילאיל.
ב-2007 חלתה בת-עמי במחלת הלימפומה. היא נלחמה על חייה באומץ, אך המחלה גברה בסופו של דבר, והטיפולים הרבים והקשים שעברה לא הועילו עוד. בת-עמי הייתה אישה שמחה, אינטליגנטית, בעלת אינטואיציה וחוש הומור.
הייתה אשת שיחה רב-גונית ורחבת אופקים שאפיינו אותה אכפתיות, יחס חם וחמלה.
בת-עמי תיזכר תמיד על אהבת האדם שבה, טוב ליבה, חומה וצחוקה.