נולד בבסרביה (מולדובה)
עלה ארצה בשנת 1939
נפטר בקבוץ חצור, ישראל 

בנם של רבקה ושלמה
בעלה של חוה ז”ל
אביהם של אהוד, אופירה ועידו

קורות חיים:

אריה נולד בשנת 1918 בבסרביה – לשם הגיעה המשפחה מאודיסה. בעיירה בה נולד היו כ- 10,000 יהודים, הרבה בתי כנסת והרבה חצרות.
בעיירה היו הרבה תנועות נוער וכבר בגיל 10 הצטרף אריה לקן “השומר-הצעיר”.
חייו התנהלו בתוך הקן והמעורבות בקהילה היתה מועטה.
בשנת 1936 יצא אריה להכשרה לקראת העלייה לישראל.
תחילת ההכשרה היתה במולדבה, שם הקבוצה עבדה בבית חרושת, משם עברה הקבוצה להכשרה ביאסי – שם היתה חווה של “החלוץ”.
בשנים 1939-1936 המשטר נעשה פשיסטי וההכשרה פוזרה. הקבוצות התאספו שוב ויצרו גופי עלייה.
בחודש מאי שנת 1939 עלה אריה, עם עוד 30 חלוצים מפולין ורומניה, על האניה “קולורדו” והגיע לישראל.
עוד לפני ההגעה לחוף נתפשה האוניה על ידי הבריטים ואריה עם העולים האחרים הופנו למעצר למשך שבועיים בחוף ליד חיפה.
אריה עם קבוצתו הצטרף למחנה של שער-העמקים במגדיאל, שם הקים את גן הירק.
לאחר איחוד עם קבוצת הגרעין לשמיר, שגם הם היו רומנים, עלה קיבוץ שמיר על הקרקע בשנת 1944. אריה המשיך לעבוד בגן הירק.
בשנת 1954 נשלח אריה לעבוד כמרכז קניות בסמינר-הקיבוצים בתל-אביב, ובאותה תקופה הכיר את חוה.
חוה ואריה גרו במשך שנה בשמיר, ולאחר שנה זו חזרו לקיבוץ חצור.
משנת 1957 חי אריה בחצור. עבד שנים רבות בשלחין כפקח מזיקים וכמגדל בשדות הקיבוץ. אהב את העבודה ואת האדמה.

אריה לחם על דעותיו בלהט, במישור המקצועי ובחייו הקיבוציים.
חי חיי צניעות ואהב לחלק את זמנו בחברת ילדיו, נכדיו למראות השדה בשקיעה.