נולד ב 1959 בקיבוץ ניר יצחק לנעמי
ומיקי, האח השני מבין ארבעת אחים. במהלך נעוריו עבד בגד”ש בקיבוצו, וכשהתגייס
לצה”ל שירת כצלם צבאי, ובהמשך יצא לקורס חובשים אותו סיים הצטיינות.

ב 1981 בסמינר בגבעת חביבה לאחר השירות
הצבאי, הכיר את נטע בת חצור, וכעבור שלוש שנים ומספר טיולים סביב העולם הם נישאו
בחתונה גדולה במועדון, שכללה אורחים מקיבוץ חצור וקיבוץ ניר יצחק, שהוציא 2
אוטובוסים.

בחצור נקלט אסף בהצלחה ע”י חיים
אמיתי בגד”ש, שם קיבל במהרה את תפקידו המיתולוגי כמפעיל המרסס.

ב 1987 במקביל ללימודיו לתואר ראשון
במדעי המדינה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, נולד לאסף ונטע הבן הבכור
אלמוג, וכעבור 3 שנים הצטרפה למשפחה גם סביון.

ב1998
אסף ונטע נפרדו, ברוח טובה מאוד, וכעבור שנה אסף הכיר את עינת, אשר עברה
לגור בחצור ביחד עם בנותיה שיר והילה,שהצטרפו לחיק המשפחתי.

במקביל ללימודיו לתואר שני במדיניות
ציבורית בבאר שבע, קיבל אסף לידיו את תפקיד ניהול משאבי אנוש של הקיבוץ, והיה חלק
אינטגראלי במעבר לרשת הביטחון. במקביל, היה האחראי הראשון על הטלפונים הסלולרים
כאיש הקשר של סלקום בקיבוץ, ומילא תפקידים נוספים כמו למשל אחראי ועדת רכב ועוד.
בהמשך החליט לעבור לעבוד במפעל אמן, עד שנאלץ לסיים את תפקידו בעקבות התפרצות מחלת
האלצהיימר.

בשנים האחרונות, אסף נלחם במחלה בגבורה
בסיוע המשפחה והצוות הרפואי של הקיבוץ, עד שהגיעה ההידרדרות האחרונה ממנה כבר לא
הצליח להתאושש.

אסף השאיר אחריו אשה, שני ילדים ושלוש
נכדות, יערה של שיר, ונעמה ועפרי של סביון שנולדו שלושה
שבועות בלבד לפני מותו.

יהי זכרו ברוך.