נולדה בניו-יורק, ארה”ב
עלתה ארצה בשנת 1954
נפטרה בקיבוץ חצור, ישראל

בתם של ג’ורג’י ויעקב ריינולדס

קורות חיים:

אילנה הגיעה לקיבוץ חצור בשנת 1954 בעידודו של צביקה בר-אמוץ, שפגש אותה בארה”ב, שם היה שליח של התנועה. אילנה באה לחברה שייכותית. כל חברי הקיבוץ היו שייכים. רובם היו שייכים לגרעין האם: (ישראלי ג’, בולגרי, אמריקאים, השלמה צרפתית), לקיבוץ, לקיבוץ הארצי, למפ”ם. היא נותרה בלתי שייכת והיה זה מכשול לא קטן בהשתלבותה בחיי הקיבוץ.

אילנה הייתה אמן ברוכת-כשרון. קישוטיה בחגים היו היפים שפיארו את קירות חדר האוכל. הייתה שנים לא מעטות מאיירת של “על-התל”.
היא ידעה עברית על בוריה, ובמהלך השנים למדה בגבעת-חביבה ערבית, ושם גילתה עניין רב במיעוט הערבי בישראל, וגם התעמקה במעמדם הנחות של ערביי ישראל במדינה.

הייתה ישירה. את דעותיה ביטאה לא במעט בוטות, ולא הסתירה את מורת-רוחה מאפליה וחוסר השוויון כלפי ערביי ישראל.

אילנה עבדה בצאן וב”אמן”. ב”אמן” עבדה במעבדה ושם מצאה עבודה שהיה לה בה עניין רב.
אילנה למדה 5 שנים ביולוגיה בקולג’ בארה”ב.
היא הייתה אישה עם מטען תרבותי ומדעי. התעניינה במדעי הטבע, החקלאות, היתה אשת-ספר, ידענית גדולה בתרבות האוניברסאלית.

ידענו עליה מעט כי נמנעה לפתוח את קורותיה ואת סודות ליבה. אי-השייכות והתרחקותה מהחברה הפכה לבדידות מבוצרת בביתה.

בכותבי את השורות המעטות האלה באה להכרתי העובדה, שאין למי לשגר השתתפות בצער בלכתה מכאן, ונותרה יתומת צער.

טובה נחתומי

עם אילנה עבדתי כמה שנים בקשר הדוק ב”אמן”, היא הייתה מבצעת את כל הבדיקות הכימיות של חומר-הגלם, הן לפני שנכנס ל”אמן” וגם בתהליך. היה לה ניסיון רב ככימאית, עד כדי כך שלפני שנגמר התהליך והגיעו התוצאות המדויקות והסופיות, לפי הצבע והתנהגות החומר כבר ידעה להגיד לי את ההרכב המשוער של החומר, שלא היה שונה בהרבה מהתוצאות האמיתיות.

אילנה הייתה מאוד ביקורתית, ואפילו אירונית, לגבי החלטות שהתקבלו בשיחת קיבוץ (במוצ”ש) ולא היו לרוחה, אבל יחד עם זאת ידעה לשלב חוש הומור בכדי לצמצם את הביקורת.

ידעה להעריך את חיי הקהילה למרות היותה מתבודדת מטבעה, והראיה לכך – החלטתה מלפני מספר שנים לכתוב צוואה שבה תורמת את כל רכושה לעמותת “שקמה”.

אברהם ינובסקי

עבדתי עם אילנה עשר שנים. אילנה לא אהבה את הזקנה. הגוף הזדקן אבל הנפש לא. אהבה אוכל טעים ומעניין, לכן למרות המוגבלות הפיזית לא ויתרה והזמינה לביתה את האוכל שאהבה. אהבה לקרוא ספרים וגם אותם היתה מזמינה דרך האינטרנט. אפילו בזמנו הזמינה את “הארי פוטר” האחרון מיד עם הוצאתו. אהבה מוזיקה ובבית ניגן כל הזמן ערוץ המוזיקה.
אהבה פרחים ודאגה שכל יום שישי יהיו בביתה פרחים או עציץ יפה.
אהבתה לכלבים ידועה לכל מי שהכיר אותה, עד כדי כך שנהגה להגיד “בלי כלב אין לי חיים”.
אני תמיד אזכור את עוצמת אישיותה.

דפנה ינובסקי

יהי זכרה ברוך!