נולד בקיבוץ חצור, ישראל 
נפטר בקיבוץ חצור, ישראל

בנם של שרה ויעקב
בעלה של מירה
אביהם של יעל, אסף, תמר וגל

קורות חיים:

אורי נולד ב- 20/7/42 בנם הבכור של שרה ויעקב, מראשוני בניו של קיבוץ חצור.
לאחר לידתו כתבה שרה ביומנו:
“אמש נולד הקטן. שערות שחורות, עיניים בהירות, אוזניים קטנות, כזהו. בית התינוקות מקושט וחגיגי, התקבלנו בשמחה ואהבה. הימים ימי הספר הלבן המאיים לקרוע את הנגב ממפת הציונות. המלחמה בעולם נמשכת ואנחנו משתעשעים בחלומות נעורים”. עם פרוץ מלחמת השחרור פונה יחד עם כל ילדי הקיבוץ, בשל איום הצבא המצרי לפלוש מדרום. בקיבוץ לא היו עדין מסגרות חברתיות וחינוכיות שיוכלו לענות לצרכי הילדים המתבגרים ובהגיעם לגיל 12 עברה קבוצת חרמש למוסד החינוכי “מעיין” בעין החורש. אחת לשישה שבועות הייתה משאית עמוסת הורים ואחים עושה את המסע, שהיה אז מאוד ארוך, מחצור לעין החורש. פגישות קצרות, התרגשות עצומה ושוב ציפייה שבחלוף שלושה שבועות יגיעו החרמשים לסוף שבוע בקיבוץ. ילדים בני 12 שהבינו שהם חלק מחלום בניית הארץ ושזוטות קטנות כמו הרצון להיות עם המשפחה הם באמת עניין טפל מול עולם חדש שנבנה.

 בהגיע גיל הגיוס הוזמן אורי למבדקי קורס טייס אותם עבר כמובן בהצלחה. שיחה עם מפקדים לא הצליחה לשכנע אותו להתגייס לחיל האוויר ולחתום על חמש שנים. היה ברור לו שהקיבוץ זקוק לו, הפלחה והשלחין מחכים לו. את הצורך לפתור את הקונפליקט הזה הוא העביר ליזהר כעבור שנתיים, ולאחר שאורי כבר מלא את חובת המשפחה לקיבוץ, יזהר החליט את ההחלטה שלו והתגייס לחיל האוויר.
אורי שירת בחיל התותחנים, לחם במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפור שלאחריה. עוד המשיך לשרת במילואים והגיע לדרגת סגן אלוף ומג”ד במילואים. השרות בשטחים היה קשה עבורו אבל הבין שעדיף שאת התפקידים האלה יעשו אנשים המאמינים בדו-קיום ושלום ולא מחרחרי לחימה. את הלחימה לשלום ביטא בהפגנות נגד הממשל הצבאי במשולש ומחה נגד גזילת קרקעות פרטיות מערביי הגליל. עיקר עיסוקו היה בניית הקיבוץ הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית.
סיים תואר ראשון באגרונומיה, ריכז את השלחין מונה למרכז המשק הצעיר ביותר בהיות בן שלושים. נסע עם משפחתו לארה”ב בשליחות התנועה וכשחזר נבחר שוב למרכז משק. בהמשך, כחלק ממאמציו להבראה כלכלית הקים וניהל את סולבר במשך עשר שנים. לאחר מכן מונה ליו”ר הוועדה הכלכלית של הקיבוץ והוביל סדרת שינויים עמוקה. לאחר שהבין שכדי לשמר את הצדדים החברתיים של הקיבוץ, לצד הכלכליים, נאבק על הפרדה מוחלטת בין כלכלה לחברה. הראייה המורכבת, היכולת לראות את התמונה הגדולה אבל לא לפספס את הפרטים, יחד עם אישיותו החמה והנעימה כל-כך הפכה אותו לאיש בעל יכולות ניהול נדירות. ליד פועלו בקיבוץ ניהל סייע וייעץ לקיבוצים וארגונים שונים.

ב- 1966 הקים יחד עם מירה את ביתם ומשפחתם, נולדו ארבעה ילדים – יעל, אסף תמר וגל אשר הגדילו את המשפחה עם אחד עשר הנכדים שהיו כל-כך אהובים עליו.

לפני שנתיים החליט אורי לפרוש לפנסיה כדי לפנות את זמנו לעצמו ולמשפחתו מה שאפשר לו לממש חלום ישן – טיול רומנטי עם מירה בקראוון בנופי ניו-זילנד.