נולד בתל אביב, ישראל
נפצע במלחמת יום כיפור
נפטר בישראל 17/1/1979

בנם של זהבה ובנימין נתני
היה נשוי למיכל
אביהם של ניצן, ליאור ורועי

קורות חיים:

אביעד נתני נולד בשכונת נוה צדק הישנה בתל-אביב. בגיל צעיר עבר עם הוריו – זהבה ובנימין נתני – לגבעתיים, שם גדל והתחנך.

ילדותו ונעוריו עברו עליו בלמודים, בחברות והדרכה בצופי גבעתיים. ותמיד הרוח החיה בחבורה, שופע רעיונות ויוזמות מפתיעות במקוריותם.
עם הגיוס פרש מחבריו בשכבת “משגב” שיצאו לנח”ל, והוא, כבודד, הלך לחיל האוויר בשאיפה להגיע לטייס. אביעד אמנם הגיע לקורס טייס אבל נופה לאכזבתו והוצב לשריון, שם עשה דרכו עד שהיה למ”מ טנקים.
כחצי שנה לפני שחרורו מהצבא פגש את מיכל.

עם שחרורו הגיע לקבוץ חצור בעקבותיה ומאחר ויצא ללמוד חקלאות יצר את המעמד החדש: “סטודנט אורח”.
אביעד המשיך את לימודיו ובו בזמן בנה את ביתו החדש בחצור.

במלחמת יום כיפור נשלח אביעד לגולן. הוא נפצע קשה בקרב בנפח בימים הראשונים של המלחמה ושכב ימים רבים חסר הכרה עם רסיסים בראש, קטוע יד אחת ופצוע בידו השניה.
כאשר החלים וחזר הביתה הרגיש כאילו חייו ניתנו לו פעם שניה במתנה. הרגשה זו נטעה בו כוחות נפש אדירים להתמודד עם מגבלותיו וכאביו התכופים ורצון עז להתגבר, להשיג ולהתקדם הלאה.
בעקשנות והרבה התמדה למד להשתמש בפרוטזה ולבצע “במו ידיו” כמעט כל פעולה. בעזרת מכונת כתיבה משוכללת, רשמקול וכוח רצונו סיים את לימודי התואר הראשון בהגנת הצומח בפקולטה לחקלאות ברחובות. הוא החל בלימודי התואר השני אבל הרגיש צורך עצום לצאת לשדה וליישם את לימודיו בשטח.
לאחר לבטים חזר הביתה לשלחין, להדברת מזיקים, ולעיסוקיו הרבים האחרים.

לקיבוץ בא כאילו מרחוק אך מעולם לא היה זר. על ידי מבט, חיוך ומילה או שתיים השכיל לקשור קשרים עם חברים רבים מכל שכבות הקיבוץ.
אביעד הביא עמו משב רוח של “אפשר אחרת” ו”אכפת לי” ו”להתעקש ולהצליח”.
לבעיות סבוכות מצא פתרונות פשוטים. הגה רעיון ליעל את מכונת הריסוס של השלחין ולא הרפה עד שהצליח. נדלק למפעל של מגרש הכדורגל, חיפש ומצא זנים מתאימים לדשא והאיץ בכולם עד שהמגרש עמד ברעננותו הירוקה והוא רץ ומשתובב עליו עם כולם.
וכך גם בתפקידיו החברתיים כסדרן עבודה וכמדריך לבנים בצבא. לא מקבל שום דבר כמובן מאליו, משקיע הרבה מחשבה, שואל שאלות ומחפש תשובות ופתרונות.

עוד בילדותו למד לנגן באקורדיון ואהב מוזיקה. את אהבתו זו ביטא באיסוף והקלטת היצירות האהובות עליו. נטיה זו מצאה לה אפיק חברתי כאשר נעשה לעורך ומקליט הקטעים המוזיקליים לארועי הקיבוץ.

אביעד יצא לעבוד בפרוייקט של אגוד התעשיה הקיבוצית ליצירת אנרגיה מהפסולת של המשק החקלאי. הרעיון היה קוסם אך כטבעם של ניסויים חדשים אי- הבהירות וביטול הזמן היו רבים ואביעד התלבט אם להמשיך בעבודה זו. לבסוף מצא אפיק משלו ותרם תרומה חשובה להקמת המפעל הניסיוני בבית שערים הנושא היום את שמו.

כשנה לפני מותו ספג את המכה הגדולה כשבנו הקטן, ליאור, נפגע קשה בעקבות ניתוח. מי ישער את אשר התרחש בנפשו של אביעד כשהרגיש שבפעם זו לא יצליחו החיות וכוח הרצון שהצילו את חייו הוא להחזיר את ילדו לקדמותו.

ב-16 לינואר 1979, בחצותו את פסי הרכבת המפרידים בינו לבין חבריו לעבודה בשדות קיבוץ צרעה, התנגש בקטר ונפצע אנושות.

היה לאביעד חיוך שקנה לבבות. הוא נחון בגישה ספונטנית ואוזן קשבת לזולת. לא בכדי אהבוהו.

השאיר הורים שכולים, אשתו מיכל, בתו ניצן, הבן ליאור בבית החולים ורועי שבא לעולם חודש לאחר פטירת אביו.