נולדה בברסטצ’קו, פולין 
עלתה ארצה בשנת 1935
נפטרה בקבוץ חצור, ישראל 

בתם של צפורה ומאיר ליטבק
אשתו של גיורא 
אמם של שוש ובועז

קורות חיים:

לאה נולדה וגדלה בעיירה קטנה במזרח אירופה. ביתה היה בית יהודי חם ונעים. האב היה ציוני ומשכיל ואילו האם – שומרת מצוות. הבית היה בית יהודי כשר אך לילדים ניתן החופש לבחור את דרכם; האם ידעה: “דור דור ודורשיו”. ארבעה ילדים היו בבית ולאה הצעירה שבהם.
הבת הבכורה עלתה ארצה ב- 1926. כעבור מספר שנים חלתה ונפטרה. בעקבות מחלתה עלו אחיה וביוני 1935 הגיעו גם ההורים ולאה. האח עוד זוכר כיצד מאמציו להעלות את לאה מוקדם יותר נתקלו בקושי לא משוער – לאה בת ה- 14 כתבה לו שהיא איננה יכולה לעלות מבלי שתעבור את כל שלבי ההכשרה המתחייבים ממנה כחברת השומר-הצעיר ולא יכולה להסכים להעדפה כזו לעומת חבריה. רק המצב המשפחתי המיוחד הכריע לבסוף את הכף…
יצחק פטיש, שהיה אז שליח לתנועה בארץ, זוכר את לאה בקן השומר-הצעיר בחיפה; חברת גדוד מרחביה. היא היה כולה השומר-הצעיר: חום, אמונה, צימאון ליופי ולצדק, ליחסי-אנוש בעלי משמעות. לאה היתה פעילה ומפעילה באותה חבורה שבנתה קן לתפארת. בזכות חבורה זו הועברה לתקופת מה ההנהגה הראשית מתל-אביב לצריף עץ שהוקם בחולות משמר זבולון על חוף קרית-חיים. “היא היתה דמות של ‘אחרי’ … בחינוך ובהגשמה…”
לאה לא זכתה להיות בגרעין במשמר-העמק אלא המשיכה לפעול בתנועה והצטרפה לקיבוץ יותר מאוחר בראשון-לציון. בת דודתה לייקה מגלאון מספרת כיצד, בהיותה עוד נערה בקן בחו”ל, החליטה לאה וחברתה ללמוד מקצוע ובחרו בבנאות ואף עבדו במקצוע זה לתדהמת נכבדי הקהילה… ב- 1942 יצאה לאה שוב לקורס בניה ועבדה זמן מה בהקמת מחנה באזור כפר ויתקין. לאחר מכן השתתפה בקורס למטפלות תינוקות.
ואולם נטייתה האמיתית של לאה היתה כנראה לחינוך – לחינוך במשמעותה הרחבה היותר של המילה. כבר ב- 1947 הדריכה את חברת הנוער הראשונה (הרומנים). לאחר לימודים בסמינר למדריכי נוער בירושלים, הדריכה חברת אורנים. הרבה יותר מאוחר, לאחר החזרה מהשליחות בצ’ילה, שבה לאמנות ההדרכה, הפעם עם בני קבוצת “שחף”, כשהם כבר בכיתות יא’ ו- י’ב, ומכאן, באופן טבעי, להקמת ועדת הבנים. קשריה הקרובה וההדוקים של אלה עם הבנים עמדו לה עד יומה האחרון.
גם בצ’ילה, לשם יצאה בשליחות עם גיורא, באו נטיותיה החינוכיות לביטוי הן בבית-הספר העברי והן בקשריה עם חוגים מבוגרים.
בין תפקידים אלה הספיקה גם להיות מזכירת קיבוץ ולמלא תפקידים אחרים. עם סיום עבודתה עם קבוצת “שחף” החלה לאה לעבוד במזכירות הטכנית.
ב- 1972 חזרה לשטח החינוך בפעילות חלקית במדור להכוונה המקצועית של הקיבוץ הארצי, עם יוסף ארנון.
כדברי חניכת קבוצת “שחף”: “בזמן השיחה אתך הרגשתי איך השאלות והלבטים שלי עוברים אליך ונקלטים אצלך היטב. הרגשתי תהודה עמוקה ותגובה כנה… היית גם המורה שלנו אבל כבר אז אמרתי לעצמי יותר מכל – אני רוצה ללמוד ממך איך להקשיב…”
“אני רואה אותך בקרב המשפחה, מאושרת, מטפלת, דואגת.. אופה עוגות, מארחת, והצחוק הצעיר שלך נשמע עד לחדר שלי…”

השאירה בעל – גיורא, בן ובת – שושנה ובועז, והנכדים – כרמל ושאול.