נולד בוורנה, בולגריה 
נפטר בקבוץ חצור, ישראל 

בנם של לובקה ויהודה גורן
בעלה של רבקה
אביהן של רוני וענת

קורות חיים:

ישראל נולד בבולגריה בעיר וורנה לחופי הים השחור. אביו התפרנס והיה קשה לפרנס 6 ילדים מהפרוטות שקיבל ולכן ידעו עוני ורעב.
קן השומר הצעיר היה צמוד סת והאב לחץ בענייני דת וכך מצא את עצמו ישראל בתנועה בעקבות אחותו אסתרה שלימים היתה חברת קיבוץ מעברות.
לאחר סיום לימודיו יצא ישראל ועוד כ-15 חברים להכשרה עירונית ולאחריה התגייס לצבא הבולגרי. מתוך 120 חיילים בפלוגה בחרו בו, למרות היותו יהודי, לצאת לב”ס סודי בהרים להכשרת מפקדים. הוא סיים עם תעודה כראוי להיות מג”ד. אנטישמיות לא הורגשה בצבא ובצורה מאד מועטת בכלל בבולגריה.
אחרי הצבא התארגנה הקבוצה להכשרה חקלאית וחיכו לעליה.
הם עלו ב”טיגר היל” המפורסמת כ- 1200 (נוספו אליהם עוד 400) איש, רובם חברי תנועות נוער. עם הגיעם לחופי הארץ הבריטים ירו עליהם וכמה נהרגו. בעזרת אנשי ההגנה והחושך הצליחו כ – 300 איש לרדת לחוף. להתערבב בין “המתרחצים” הובילו לבתיהם. אחרי כמה ימים נפגשו עם חברי השווה”צ ונשלחו חלקם למעבורת וחלקם למסילות. במעברות ישראל עבד במספא. גם בהגיעו לקיבוץ הקטן בראשון עבד במספא כמו גם בבניית מחנות צבא, צריפים למחנות שבויים, בבטחון של הקיבוץ ובהחזקת מכונות בנגריה.
ב- 48 פרצה מלחמת השחרור יצא ישראל עם הכיתה המגוייסת מחצור לנגבה שהיתה אז במצור ולאחר מכן לכיבוש משטרת עירק סודן.
בקרב זה נפצע ישראל מכדור בזרועו ובזה נגמרה השתתפותו במלחמה. כשחזר לחצור היד כמעט לא תפקדה.
לאחר שנים במספא עבד שנה בבניין חדר האוכל, אחר כך היה מחסנאי מטבח כאשר חדר האוכל היה עדיין על הגבעה. באותה תקופה היה מעט מאד לאכול וישראל היה מכין בעצמו פריטי מזון שהיו יקרים לקניה.
אחרי המטבח עבד ישראל 19 שנה בשרברבות כשהוא מרשת את כל השדות ובתי הקיבוץ במערכת צינורות מים וביוב. בינתיים התחתן עם רבקה וקיבל בת חמודה בת 6 רוני, וב 1951 נולדה ענת.
השלב הבא היא “אמן”, שם היה סדרן עבודה כמה שנים במחלקת היצור במחלקת היצור ובמחלקת ההרכבה, עד שיום אחד שמע את אורי אשל שהיה אז רכז ועדת חינוך, שמחפשים חצרן לבתי ילדים. מתפקיד זה נפרד ישראל בגיל 80 בעקבות מחלתו שבעטייה נפטר והוא בן 82.
כחצרן בתי ילדים ישאר זכרו של ישראל כאהוב על כולם- ילדים, מטפלות והורים. אהבה זאת היתה בהחלט הדדית.

יהי זכרו ברוך

ענת ורוני