נולד בטורונטו, קנדה
עלה ארצה בשנת 1946
נפטר בקיבוץ חצור, ישראל 

בנם של אסתר (פרל) ואהרון אייזן
בעלה של פרני ז”ל
אביהם של גדעון, אוריאל ומיכל

קורות חיים:

ג’ו נולד ב- 15 בדצמבר 1916 (נר שלישי של חנוכה) בטורונטו קנדה, לאסתר ואהרון, שומרי המסורת, שהיגרו לקנדה מהעיירה היהודית אבידפקה שליד אודסה. ג’ו היה הבן השלישי שנולד, ואחריו נולדו עוד שני אחים ואחות אחת.
אביו התחיל את דרכו באיסוף בקבוקים ריקים ומכירתם, ואחרי מספר שנים הקים בית חרושת קטן לייצור שקי יוטה. (עד לפני מספר שנים התנוסס השלט “Eisen” על קיר אחד המבנים במרכז המסחרי של העיר). בשנים שמכירת אלכוהול היתה אסורה, הכין אביו יין מענבים, וכך נוספה עוד קצת פרנסה למשפחה הגדולה.
בגיל 4 ג’ו נכנס לגן חובה והיה הילד הצעיר ביותר בגן, וכך גם בבית-הספר היסודי. בית-הספר מומן ע”י המדינה ורוב התלמידים, וגם חלק מהמורים, באו משכבות סוציו/אקונומיות נמוכות.
בתיכון הוא עבר לבית-ספר ברמה גבוהה יותר, ובגיל 16.5 סיים את התיכון ומיד החל ללמוד באוניברסיטה (מדעים(.
באותה תקופה הצטרף ג’ו לתנועת “השומר-הצעיר”, והלימודים באוניברסיטה פינו מקומם לטובת הפעילות בתנועת הנוער והציונות, ואלה תפסו את המקום המרכזי בחייו.
כחלק מההכנה לקראת העליה לארץ ישראל, ג’ו למד מקצוע: הכנת מודלים ליציקה (וכפי שסיפר לנו בזמנו, למיטב ידיעתו הוא היה היהודי היחיד בקנדה שעסק בתחום זה.
בשנת ההכשרה הכיר את פרני, שהיתה חברת “השומר-הצעיר” בניו-יורק.
ג’ו גוייס לצבא הקנדי, והוריו לחצו שיתחתנו לפני שיצא למלחמה באירופה. במאי 1941 התחתנו פרני וג’ו בטורונטו בחתונה צנועה בנוכחות בני המשפחה ומספר חברים מהתנועה רחל (קפלן) כהן היתה נוכחת.
בשנת 1945 נשלח ג’ו לאירופה והיה בהולנד, בגרמניה – שם פגש יהודים ניצולי המחנות, ובאנגליה.
ב- 1946 עלו פרני וג’ו באניה לפלשתינה (ארץ-ישראל). את הלילה הראשון עשו בקיבוץ עין-השופט ולמחרת הגיעו לראשון-לציון, והצטרפו עם חבריהם האמריקאים לקיבוץ א”י ג’. ב”ראשון” היתה מסגריה וג’ו מיד השתלב שם בעבודה. בין השאר ייצרו במסגריה חלקים לכלי נשק ותחמושת עבור “ההגנה”.
בסוכות 1946, עלה ג’ו עם הקבוצה הראשונה שהגיעה ל”תל-הרוחות” – היא חצור , ושם הקימו הוא ופרני את ביתם ומשפחתם ל- 69 השנים הבאות.
ג’ו לקח חלק גם במלחמת השחרור (העצמאות) ולחם באזור קיבוץ נגבה (גבעה 113)
בשנת 1948 נולד הבן הבכור – גדעון ושנתיים אחר-כך ב- 1950, אוריאל. ב – 1954 נולדה מיכל.
במשך כל שנות עבודתו בקיבוץ עבד ב”אמן” כמסגר ומכין תבניות ליציקה. מה שהתחיל כהכנה לעלייה לארץ, נמשך כמעט ברצף כ- 50 שנה.
ג’ו הזדהה עם הקיבוץ על כל היבטיו: אידיאולוגית (גם כשהשתנה עם השנים), ערכית ומוסרית.
ג’ו היה שתקן וסגור ואהב מאוד להאזין למוסיקה קלאסית ולשירי “ארץ ישראל היפה”, תוך שהוא שר את המילים או רק מזמזם.
כשנה לאחר שפרני עברה לבית-הבריאות, הוא הרגיש לבד בביתם וביקש לעבור להתגורר בדיור המוגן שהיה לביתו במשך 4 שנים. בשנים האחרונות הלכה והתדרדרה ראייתו עד שכבר לא יכול היה לקרוא ונשארה לו רק המוסיקה…
מאוגוסט 2009 ועד מותו בפברואר 2015, חי בבית-הבריאות. העובדים והעובדות אהבו אותו מאוד,
הוא העריך את טיפולם המסור ועבודתם המקצועית.

יהי זכרו ברוך!