נולדה בפולין
עלתה ארצה בשנת 1935
נפטרה בקיבוץ חצור, ישראל
בתם של רבקה לבית גולדמן ונחום-ליפא אוורבוך
אשתו של אברהם ז”ל
אימם של יפתח, נחום ואורית
קורות חיים:
פרומה נולדה בפברואר 1918 בפולין. אמא שלה, שהייתה ממשפחה של רבנים, לא רצתה להתחתן עם “ישיבה’ בוחר” ולכן התחתנה עם סוחר בדים וסדקית. בבית הייתה אווירה תומכת ציונות והילדים הצטרפו לתנועת “השומר הצעיר”.
בשנת 1935 עלתה לבדה לארץ בעיקבות שני אחיה הגדולים ובפולין נשארו הוריה ואחותה הצעירה.
היא למדה בי”ס החקלאי בנהלל במגמת רפתנות וכאשר כתבה על כך להוריה אמא שלה כתבה לה בפליאה “למה את רוצה להיות איכרה?”.
בשנת 1939, בחזרה משליחות בליטא, עצר אחיה הבכור אצל ההורים בפולין והציע להם לעלות לישראל. ההורים שלא רצו לעלות לישראל חסרי-כל ולהיות לנטל על ילדיהם דחו את הבקשה בהמתנה “לזמנים יותר טובים” אבל אחרו את המועד וניספו בשואה ביחד עם ביתם הצעירה שלא רצתה לעזוב את ההורים לבדם. כל חייהם הצטערו שלושת האחים שלא הצליחו לשכנע את ההורים לעזוב את פולין כשעוד היה אפשר.
בביה”ס בנהלל היו פעולות של “השומר הצעיר” כאשר המדריכים היו מקן חיפה וכך הכירה את אליהו ארבל. עם סיום הלימודים היא הצטרפה לקיבוץ “ארצישראלי ג'” של השומר הצעיר שהיה ברשל”צ. שם עבדה בעבודות מזדמנות כמו איסוף כביסה במושבה, ביצוע הכביסה, ביד כמובן, והחזרתה.
בשנת 1941 יצא אברהם לקורס מ”כפים של הפלמ”ח בג’וארה (ליד עין השופט) וכתב לה שהוא מבקש שתעדכן אותו בנעשה בקיבוץ בזמן שהוא נמצא בקורס. היא התייחסה ברצון לבקשה כמו שהייתה מתייחסת לכל בקשה אחרת של אחד מחברי הקיבוץ מבלי לדעת היא עתידה להתכתב עם אדם שיהיה בן זוגה ליותר מ- 70 שנה.
הם התחתנו בשנת 1944.
בשנת 1946, לאחר שנולד יפתח, בנם הבכור, יצא אברהם לאיטליה במסגרת פעילותו בפלי”ם לארגן את פליטי המלחמה לעליה בלתי-לגאלית לישראל. כשחזר, במרץ 1947, עם אונית המעפילים “שבתאי לוז’ינסקי”, שהצליחה להוריד את רוב המעפילים בחוף ניצנים, יפתח, בן השנה, לא הבין מי זה האיש הזה שנכנס פתאום בינו לבין האמא שלו…
כשעלו חברי “קיבוץ ג'” בשנת 1946 לנקודת ההתישבות הסופית בחצור פרומה עבדה כרפתנית. במאי 1948 הגיע אברהם עם ספינה שעליה נשק שקנתה ההגנה בצ’כיה. פריקת הנשק התבצעה במשך שלושה לילות בחוף תל-אביב ולקראת בוקר התרחקה הספינה מהחוף. פרומה הצטרפה לאברהם באוניה לאותם שלושה ימים. בסיום תהליך הפריקה ירדה לחוף ופנתה לחזור לחצור אבל התברר לה שבזמן ששהתה על הספינה הטור המצרי התקדם לנקודה שנקראת “עד-הלום”, אזור אשדוד של היום, ומשם הפציץ גם את קיבוץ חצור. הילדים, ובניהם גם יפתח פונו לבי”ס בחולון והיא נדרשה לנסוע לגדרה לשם פונו הפרות של הקיבוץ.
לאחר שחוסלה רפת החלב בקיבוץ בגלל מחלה מסתורית שגרמה למוות של הפרות היא עבדה בעבודות שונות בקיבוץ.
בשנת 1950 נולד נחום.
ב- 1954 היא יצאה לעין החורש כמטפלת של קבוצת “חרמש” – הילדים הראשונים של הקיבוץ שעברו ללמוד שם החל מכיתה ז’ והייתה חוזרת לחצור בסופי שבוע. אולי רצתה “להחזיר” לאברהם אחרי שהשאיר אותה לבד עם יפתח ויצא לאיטליה לשנה.
בשנת 1955 נולדה אורית, שימו לב להפרש הגילים המדוייק בין הילדים! לאחר מכן במשך 13 שנים רצופות, הייתה מטפלת של קבוצת “אייל” מאז שיצאו מבית התינוקות ועד שסיימו כיתה ו’.
בשנת 1957 הגיעו לחצור נערים מעליית הנוער לקבוצת “ארז” שהיו בגיל של יפתח בניהם גם אברמה’לה שהצטרף למשפחה כילד רביעי והיה חלק מהמשפחה עד מותו, במוצאי שמחת תורה בשנת 1971, בעקבות תאונת דרכים בה נפצעו קל גם יפתח, שוש ואורית והוא רק בן 26. פרומה ואברהם שמרו על קשר עם אביו עוד שנים רבות לאחר מותו של אברמה’לה.
בשנות ה- 70, ביחד עם עובדות המתפרה שבקיבוץ, הקימה וניהלה את מתפרת “חצור לטף” לבגדי ילדים ועבדה שם עד יציאה לגמלאות בשנות ה- 80 של חייה.
במהלך העשור העשירי של חייה החלה לשקוע לתוך עצמה ולאבד קשר עם הסובבים אותה. אברהם טיפל בה במסירות אין-קץ עד שבגיל 99 כלו כוחותיו והיא הועברה ל”בית הבריאות” שם הוא המשיך לבקר אותה יום-יום עד שנפטר לפני שנתיים.
בבית הבריאות היא הייתה בטיפולה הנפלא של המטפלת בסי והיום אחרי יותר מ 102 שנים של חיים עשירים ומלאי מעש היא חוזרת להיות לצידו של אהובה לנצח.