נולדה בקרסבה, לטבייה 
עלתה ארצה בשנת 1942
נפטרה בקבוץ חצור, ישראל 

בתם של רחל ויוסף פונרוב
אשתו של אריה
אמם של תמר, לאה, אהוד ושיבולת

קורות חיים:

רבקה נולדה בעיירה קטנה בשם קרסבה בלטביה, עיירה יהודית טיפוסית במזרח אירופה. בילדותה למדה בבית-ספר יהודי ושם ספגה את חינוכה היהודי השורשי ואת תרבות וספרות האידיש.
בגיל 13 עברה רבקה עם משפחתה לדרום-אפריקה כדי להצטרף לאביה שנסע לשם קודם לכן. שם, בשכונה היהודית דורנפטיין ביוהנסבורג, המשיכה את לימודיה בבית-ספר ממשלתי אנגלי (יהודי) שהרבה מתלמידיו היו מהגרים שזה עכשיו באו.
ב- 1934 התארגנה קבוצת נוער מהמהגרים ביוהנסבורג והקימה את תנועת השומר-הצעיר. רבקה הצטרפה לתנועה בראש קבוצת בנות והיתה למדריכה מצליחה. ב- 1941 הוקמה הכשרה לקראת עליה; רבקה היתה בין מייסדי וחברי ההכשרה עד לעלייתה ארצה. ב- 1942, בתנאי האפלה, היא הגיעה עם קבוצת עולים מהתנועה לנמל פורט סעיד ומשם ברכבת לתל-אביב. היה היתה בגרעין התנועה הדרום אפריקנית בהכשרה בקיבוץ עין-השופט ואחר-כך הצטרפה לקיבוץ ג’ בראשון-לציון והקימה את משפחתה שם.
בקיבוץ מילאה רבקה תפקידים רבים ושונים. היא ריכזה את מחסן הבגדים, את מטבח הילדים, את ועדת ההורים.
הרבה שנים ריכזה את ענף הלול. עד שנפגעה על ידי מחלתה האנושה בשנת 1970.

לאימי
אשה חיה
אשה חושבת ואוהבת
אשה הולכת ופועלת
אשה רוצה ומוצאה
אשה שמתלהבת מיופי ואהבה
אשה לעיתים עליזה ולעיתים עצובה
אשה שיש בה זכרונות ותקוות
אשה שיש בה חיים… לעצמה ולאחרים…
ולפתע משהו נכנס בתוכה
אין לו שם ואין לו צורה,
והוא רע…
והוא מתחיל לכרסם בתוכה
ככה לאט, בלי להודיע מראש בלי לחשוש
והוא מוצץ ממנה את הנשמה.
בהתחלה את הזכרונות,
אחר-כך את התודעה והמחשבות,
את הכוח לראות
את השמחה
ורק העצב נשאר,
והכיעור.
והאהבה נשארת רק לאחרים
והרבה דאגה וחוסר אונים,
וקשה כל כך להבין.
ואין מושיע לאשה יקרה
שככה חיידק כרסם בתוכה
בלי רחמים
את נשמתה ואת גופה… וזה סופה.

שבלת