נולד בארגנטינה
עלה ארצה בשנת 1963
נפטר בקיבוץ חצור, ישראל

בעלה של אדלה
אביהם של שושנה, מיכאל וחיה

קורות חיים:

צבי נולד במושבה “מונטיפיורי” של הברון הירש במחוז סנטה פי בארגנטינה. הוא היה התינוק הראשון שנולד במושבה בבית לא גמור. כשהיה בן שנה עקרה המשפחה למחוז צ’אקו בצפון ארגנטינה. הם רכשו חנות ושטח חקלאי גדול. הם הגיעו עם קרון שלם של סחורה. למזלם הרע היו להם 3 שנים של בצורת ולחקלאים לא היה במה לשלם, המשפחה עברה לבואיינוס איירס.

צבי נשאר ונאלץ בגיל 17, למכור את כל הרכוש של משפחה. בשנת 43 הוא התחתן עם אדלה ועבד כחייט לפרנסת משפחתו. עם פרוץ מלחמת העצמאות הוא רצה מאד להתנדב ולבוא ארצה אבל המשפחה – במיוחד אביו – התנגדו והוא לא הגיע.

בשנת 63 (עקב לחץ ילדיו הבוגרים) החליטה המשפחה בצורה דמוקרטית לעלות לישראל. המשפחה הגיעה לאולפן חצור באוגוסט כי לצבי היה חשוב מאד להשתלב בארץ וללמוד את השפה.

עם סיום האולפן המשפחה החליטה להשאר בחצור. צבי עבד רוב השנים ב”אומן” פרט לתורנויות ותפקידים.. היה פעיל בעיקר בתפקידים חברתיים. היה איש עקרונות וישר כסרגל. הצליח להקים משפחה לתפארת ויעידו על כך קשרים שיצר עם ילדיו ונכדיו. כך כתבו עליו הנכדים:

סבא שלנו היה רובינזון קרוזו וגוליבר, הוא היה אינדיאני וגאוצ’ו, ואנשים עם נוצות מרוחים בצבעים שטיילו איתו ביערות ובאיים נידחים. הוא היה דון קישוט וטרזן. את כל האגדות הוא סיפר בגוף ראשון ואנחנו הילדים, כמו הורינו לפנינו, ישבנו פעורי עיניים והאמנו למילים המתובלות בחוויות ספוגות בריח מרחקים. התענינות עמוקה במגוון רב של תחומים הביאה אותו ליצירת קשר אישי וחם עם כל אחד מאיתנו.

לפני שקטעו לו את הרגל הוא היה איש גבוה בבגדי עבודה אפורים בבוקר ובחולצה משובצת לשבת. בחורף תמיד חבש כובע שסבתא סרגה לו.

היה לו הומור מקאברי ציני וטוב באחת. וטוב לב נדיר. גם אחרי הקטיעה נשארה בו צניעות אמיתית וכוחות אדירים. הוא שנא להפריע. היה בא לביקורים חטופים ומבקש “קפה קטן” וחוזר הביתה לספרים שקרא ולמוזיקה ספרדית שאהב.

ואנחנו אוהבים אותו, ואיך אפשר שלא, הרי היה גוליבר וקרוזו…

אבל יותר מכל היה איש, בעל, אבא וסבא נהדר.

יהי זכרו ברוך.

מיכאל.