נולד בגרמניה,
עלה ארצה בשנת 1942
נפטר בקבוץ חצור, ישראל

בעלה של אטי ז”ל
אביהם של רותי, עמוס וניר

קורות חיים:

שלמה נולד באוגוסט 1916. בגיל 5 עבר לגור אצל דודיו האמידים וחשוכי הילדים בקלן, ופעם בשנה נסע לבקר את משפחתו בכפר.
בינואר 1933 נחשף לפעילות המפלגה הנאצית. שלמה לא היה ציוני, אבל עליית הנאצים השפיעה עליו מאוד ובמאי 1933 החליט לעזוב את גרמניה לבד, והוא בן 16.
שלמה היגר להולנד וחי שם כפליט שלוש שנים. הוא אומץ על ידי משפחה יהודית בכפר קטן, ועבד במפעל המשפחתי שלהם. ב- 1936 גם הולנד כבר לא היתה בטוחה ורשיון עבודתו לא הוארך. בעקבות הדודים שאצלם גדל הוא הפליג לקייפטאון שבדרום אפריקה.
שלמה מצא עבודה ברודזיה ועבד שם שש שנים בשיווק תרופות. ב- 1939 – עם פרוץ מלחמת העולם השנייה רצה להתגייס לצבא בנות הברית, אבל לא קיבלו אותו כי נחשב לנתין אויב. רוב משפחתו שנשארה בגרמניה נספתה בשואה. ברודזייה התקרב ואף נעשה פעיל בתנועה הציונית. ב – 1939 נשלח כציר לקונגרס הציוני ביוהנסבורג, ושם התקרב לראשונה לאנשי השומר הצעיר.
ב- 1941 קיבל הודעה שיש עבורו סרטיפיקט. בקיפטאון התגבשה קבוצה של 12 איש ובתוכם גם אטי.
ב- 1942 עלו להכשרה של 3 שנים בקיבוץ עין השופט, ואחר כך הקימה את הקיבוץ אילת (כיום שובל). בינתיים נולדה רותי, ושלמה ואטי הצטרפו לקיבוץ ג’.
שלמה היה שלוש שנים בפלוגה בגבולות.
בשנותיו בחצור היה שלמה חקלאי בנשמתו, מראשוני מגדלי ענף הכותנה בארץ, ממקימי חממת הוורדים והיה פעיל ומעורה חברתית בהדרכת קיבוצים צעירים, ריכוז ועדת חברה ולעת זיקנה אף כיהן כמזכיר קיבוץ.
הוא היה שלם עם בחירתו בחיי הקיבוץ, וחי חיים שלמים ומלאי עניין.