נולד בג’ורג’יה, ארה”ב 
עלה ארצה בשנת 1947
נפטר בקבוץ חצור, ישראל 

בנם של מיכלה ושמעון קלברש
בעלה של רוחמה
אביהן של רחלי ורותי

קורות חיים:

בני נולד בשנת 1920 במדינת ג’ורג’יה, ובגיל צעיר מאד המשפחה עברה לגור בבוסטון.
שם, בגיל 12 הוא הצטרף לתנועת השומר הצעיר, תנועה שאל עקרונותיה הוא נשאר נאמן כל חייו.
משפחתו של בני היתה משפחה אדוקה מאוד, וכדי לא ליצור קרע עם המשפחה הוא המשיך לבקר בבית הכנסת בשבת לפני היציאה לפעולות התנועה. כך הוא הפגין כבוד ואהדה כלפי הוריו, תוך כדי גיבוש ועיצוב דרכו.
בסיום לימודיו בתיכון בני למד שנתיים במכללה לאומנויות – Massachusetts School of Art. משימות השעה וצרכי החברה כיוונו אותו למקצועות רחוקים מהאומנות אבל המשיכה לציור והדחף לבטא עצמו דרך האומנות, ליוו אותו כל חייו.
כניסת ארה”ב למלחמת העולם השנייה חסמה את האפשרות לעלות ארצה. בני התגייס לצבא ארה”ב בשנת 1943 לחיל הקשר והוכשר כטכנאי מכ”ם. כמו רבים מחברי התנועה, אחרי המלחמה בני חיפש דרך להגיע ארצה. את הדרך הזאת הוא מצא כאלחוטאי על ספינת המעפילים “גאולה” שהפליגה מצרפת בסוף שנת 1947. בארץ הוא הצטרף לגרעין שלו – חברי חצור.
בשנת 1948, תוך כדי מלחמת השחרור והפגזות על הקבוץ, הוא נישא לרוחמה. רחלי נולדה בשנת 1951 ורותי ב 1960.
תחילה בני עבד בשדות ורכש ניסיון וידע רב. במשך כמעט כל שנות החמישים הוא עבד בחקלאות ובחלק מאותן שנים אף ריכז את הענף.
בתחילת שנות השישים בני התחיל במקצוע חדש – הוראה. הוא למד שנתיים בסמינר אורנים וחזר לקבוץ ללמד ביולוגיה במוסד החינוכי – תחילה בחצור וגם כאשר המוסד הצטרף לצפית. בתום תקופה של כ-15 שנים בני סיים את עבודתו כמורה וחזר לעבוד בשדות.
בשנת 1978 בני התחיל את העבודה שאיתה הוא מזוהה יותר מכל – הארכיון. במשך 25 שנים בני אסף, תייק, אירגן וגם הציג את ההיסטוריה המתהווה של חצור. הוא היה משוכנע שעל הארכיון לתפוס מקום מרכזי בתודעת הקבוץ והוא פעל בשקדנות לתת קול לעבר.
את רוב זמנו הפנוי הוא הקדיש לאומנות שלו. הוא המשיך ליצור ולהציג במשך כל חייו. לעיתים רבות הוא החייה נושאים מהארכיון ביצירה שלו.
הוא תיעד גם את ההיסטוריה של הקבוץ וגם של כמעט כל פרט בו. בצניעות האופיינית לו, תולדות חייו אינם מסופרים או מלוקטים בתיק האישי שלו, אלא רק כחלק ממפעל חיים ששמו קבוץ חצור.