נולדה בדבינסק, לטביה
עלתה ארצה בשנת 1966
נפטרה בקיבוץ חצור, ישראל

בתם של ליפשה ויוסף גלוך
אשתו של חיים ז”ל
אימם של יוסי ואילנה

קורות חיים:

סוניה ויינרט לבית גלוך, נולדה ב- 15 ביוני 1925 בעיר דבינסק בלטביה. סוניה הייתה הבת הצעירה למשפחתה בת חמש נפשות: הורים ושני בנים.
בקיץ 1940 הארמיה הסובייטית נכנסה אל לטביה. סוניה וחבריה היו באופוריה: החלום שלהם התגשם. החברים הסובייטים הגיעו והעולם עומד להשתנות. סוניה הפכה פעילה ומעורבת בתנועת הנוער הקומוניסטית הסובייטית הקומסומול.
שנה מאוחר יותר, ב-22.6.1941,  פרצה המלחמה מול גרמניה. באותו זמן סוניה הדריכה בקייטנה של פיונירים – ילדים צעירים המשתייכים לתנועת הנוער הקומוניסטית. סוניה וחניכיה היהודים פונו מזרחה אל רוסיה האסיאתית.

בהמשך המלחמה סוניה גויסה והופקדה לעבוד על מחרטה  אשר שימשה לייצור תרמילים לפצצות מרגמה. תנאי העבודה היו קשים והאוכל היה דל. במרץ 1945 סוניה חזרה לריגה ומצאה כי היא הינה היחידה מבין בני משפחתה אשר שרדה את השואה. סוניה שהייתה חסרת כל, שבה לעבוד בתור חרטת. והיא שוכנה בפנימיית הרווקות של במפעל.

ב-1951 סוניה הכירה את חיים וב-1952 הם נישאו. ב-1953 נולד יוסי הקרוי על שמו של אביה של סוניה. ב- 1960 נולדה אילנה. 
ב-1954 חיים וסוניה התחילו להאזין לשידורי “קול ישראל” לגולה. במשך למעלה מעשר שנים חיים הגיש בקשות לעליה אשר נענו בסירוב. במרץ 1966, המשפחה עלתה לישראל. לאחר תקופה קצרה בכפר-סבא, בקיץ 1966, סוניה והילדים הגיעו להתארח בקיבוץ חצור, בעוד חיים החל להשתלב בעבודה מקצועית במפעל שטיחים באור-עקיבא. בתום תקופה של שישה שבועות בקיבוץ, סוניה, הציעה לחיים שהם יעברו לקיבוץ חצור. ומאז ועד היום, במשך 51 שנה סוניה חיה בקיבוץ. היא עבדה במפעל “אומן” כמפקחת איכות, והשתלבה בחיי החברה ובפעילות בוועדות הקיבוץ. עם השנים סוניה הפכה להיות סבתא פעילה בגידולם של הנכדים אופיר, אמיר עדי, שרון, איתמר, עידו ורועי.

בשנותיה האחרונות החלה לשכוח ולדעוך. סוניה חגגה יום-הולדת 92. בשבת, לאחר שצוות הבית-הסיעודי המסור רחץ וטיפח אותה, היא התפנתה לקבל את פנינו בפעם האחרונה. לרגע אחד הייתה תחושה שלמרות תשישותה, היא יותר ערנית ואולי היא מבינה שהגענו אליה כדי להגיד שלום ולהיפרד. מספר שעות אחרי שעזבנו, ליבה הפסיק לפעום.