נולד אדונה, טורקיה
עלה ארצה בשנת 1948
נפטר בקיבוץ חצור, ישראל

בנם של דוד יצחק ומזל-טוב
אבא של מרים פרגמנט

קורות חיים:

למשפחת אביו של ליאון דוידוב היא עסק מסחרי בטורקיה ואביו הגיע לבולגריה כדי להקים שם סניף חדש. כאשר סיים ליאון את לימודיו בגימנסיה נשלח לוינה ללמוד כלכלה ולהתכונן להחליף את אביו בניהול העסק.
הוא שיבש את התוכניות ולמד בעיקר שפות וספרות. מותו של אביו אילץ אותו לחזור לסופיה ואז הודיע למשפחתו שאינו מעוניין לנהל את העסק, וחיסל אותו. הוא הקים לעצמו משרד עצמאי והיה סוכנם של בתי חרושת בחוץ לארץ. כך “השתחרר” מהמתח של השקעות, רווחים והתחרות, ומשעות של מו”מ עם שותפים.

מדאגה למשפחתו לא שיחרר את עצמו. הוא חיתן את אחותו הצעירה ולקח את אמא הזקנה אל ביתו. את הכבוד והדאגה שרכש לאמו הנחיל גם לכל בני ביתו.

ואולם, את אביה זוכרת בתו מרים, כשהוא חוזר יום-יום מעבודתו במשרד בשעה קבועה, עמוס מצרכים לבית. אחרי ארוחת הערב הוא מתיישב בפינתו וקורא. גם לילדיו החדיר את עניין הקריאה כדבר מובן מאליו כמו אכילה ושינה. במבט לאחר אפשר להבחין כמה היה נבדל משאר בני סביבתו שהיו שקועים בעשיית כסף ובבילויים בבתי קפה ובמשחקי קלפים.

גם יחסו להשכלה היה שונה מזה של האחרים. מקובל היה באותם הימים אצל היהודים שבת מיועדת לחתונה. כאשר הגיעה לגיל 18 הכין האב נדוניה וחיפש שידוך טוב. לבתו מרים הועיד ליאון עתיד אחר. הוא שלח אותה לבית ספר לועזי על מנת ללמוד שפות ולנסוע אחר כך לאוניברסיטה.

ברם, ליאון לא קרא בספריו על היטלר ועל השמדת יהודים.

בקיבוץ מצא פינה שלווה בשביל עצמו ובשביל ידידיו הספרים. היה מנוי בספריה בתל-אביב והספרנית ידעה לשמור לו ספרים עברים.

לילה לפני מותו, כאשר באה מרים לברך אותו ל”לילה טוב”, והשעה כבר חצות מצאה אותו שקוע בקריאה.